הכל עובר

aura - לציפורי שיר ומילות אהבה תדר מעודן
שלעתים נעלם בשאון המלחמה, וקריאות העורבים
למה אתה בוחר להקשיב?

FOR GOOD - כן, הציפורים מתות בסתר...
אני מקשיב לכול התדרים בבת-אחת, אאורה. ואני שומע את הקולות הרעים... אני אולי חי לעתים "בבטן הלוויתן", אבל אני לא בת-יענה, את יודעת, לפחות לא במאה אחוז (:

aura - אואץ' אתה מרים להנחתה פור גודי.
אבל אני מתאפקת. לימדו אותי להתאפק. ולדבר רק דברי נימוסין :)

FOR GOOD - דוקא סיקרנת אותי, לאב. מה פה היתה "הרמה להנחתה" ? דיברתי על עצמי, אני יכול לעתים לחיות "בבטן הלוויתן". זה אגב ביטוי של ג'ורג' אורוול, עליו השלום, שנועד לתאר אנשים הבוחרים בחיים הדוניסטיים מדי ונמנעים על-פי-רוב מפעילות פוליטית (:

aura - אוקיי לאב, וכמובן שאתה יכול למחוק את התגובה ואני לא נעלבת, אני באופן כללי מעבירה את עצמי שיעור גדול בלא להיעלב...
מקריאת הבלוג שלך לאורך זמן עולה כי התדרים שאתה בוחר להתייחס אליהם הם הקשים והדיס-הרמונים ושאין איזון למקומות המעודנים וההרמוניים יותר. מעין משיכה בלתי רצונית למקומות של חיכוך ואכזבה. הבת יענה שלך היא אם כך לכיוון של תדר הגס יותר (במובן של ההפך מעדין).
הסתייגויות לכתוב: 1. מתוך מה שעולה מהבלוג בלבד, 2. הכותבת אינה פסיכולוגית :)

FOR GOOD - אני אף פעם לא מוחק תגובות, ועדיין לא מחקתי מעולם אפילו תגובה אחת או חסמתי נפש חיה. אל תדאגי יותר מדי. כאן כול התגובות מתקבלות בברכה וכול הדיעות יש להן מקום. אני מספיק בטוח בעצמי כדי להכיל כול דיעה, תהא אשר תהא.
יצירה אמתית תמיד עולה מתוך פצע, איזשהו פצע... תמיד-תמיד ובלי יוצא מן הכלל. והיא נותנת מקום לכול הרגשות ולכול התדרים, גם השליליים ביותר, ואם היא אינה עושה את זה, היא סתם זבל ניו-אייג'י.
אבל בכך היא גם הופכת את החיים למלאים ואנושיים יותר, פתוחים וכנים יותר, ולכן גם יפים יותר. וזה כול העניין.

aura - פור גודי אני מסכימה איתך לגבי כל מה שרשמת.
נהפוך הוא. ניסיתי להצביע על כך שהמנעד הרגשי רחב יותר מהעולה בבלוג.
אבל כנראה זה סתם הזבל הניו אייג'י שלי :)