לפני 8 שנים. 28 ביוני 2016 בשעה 13:16
כול מי שחי פעם עם אישה יודע אל-נכון שהרגשות אצל האישה - וגם אצל הגבר כמובן, אבל לא זה נושא הפוסט(: - רגשות כמו כעס, אכזבה, אשמה וכו', הם כמו חתול ישן.
כול מי שגידל חתול יודע שחתולים אף-פעם אינם ישנים לגמרי. הם תמיד קצת ערים. והמוח שלהם ממשיך גם בשנתם לסרוק את הסביבה. והוא סורק וסורק ויכול להתעלם מהמון גירויים חזקים. אתה יכול למשל לשטוף כלים או לטרוק דלת וכיוצ"ב וזה לא יזיז לו. אבל אז הוא ישמע איזה רעש לא-מוכר, ואפילו חלש מאוד, או איזה קול של עכבר או משהו אחר - שיהיה כמו טריגר בשבילו, והופ!, הוא בשנייה יתעורר.
כאלו הם כאמור רגשותיה של האישה, היונקים מחוויות ינקותה וילדותה הלא פשוטות בכלל. הם שוכנים רדומים במעמקי גופה הנשי, אבל כמו החתול ממשיכים לסרוק את הסביבה, ורק מחכים בקוצר-רוח וממתינים בציפייה-דרוכה לטריגר שלהם.
וכך באיזה אחה"צ מוארים אתה תגיד משהו תמים, ממש בלי שום כוונה עמוקה או נסתרת, ופתאום משום-מקום תקבל איזה שפריץ של רגש, ממש כמו שפריץ של ממטרה:
"אז אתה אומר שאני שקרנית?"; או "אתה מאשים אותי שאני עצלנית?" או "אתה לא סומך עליי?" או "אתה כול היום מתעלם ממני!" וכך הלאה.
וכשזה קורה, עלינו להיאנח בהשלמה ולומר לעצמנו:
"נו, החתול התעורר..." (:
נ.ב - ואני שוקל להפוך את השיר הזה לרינגטון שלי. נשמע לי אחלה רינגטון. כן,"Nah pop no style, a strictly roots". ואחה"צ מוארים כמובן(:
