הכל עובר

מתוקף אישיותה - מילים נעימות.

FOR GOOD - כמו שכתב פעם ח.לוין: "לא נוח לי מרוב אושר, כל-כך טוב לי שממש לא נעים." (:

אנה פרנק{(S.S) } - ידע שובע
הגל?

FOR GOOD - לי כול גל נושא מזכרת, אנה (:

Master Trainer​(שולט) - חחח גל רעב ליקק אותך- גדול.
אבל זה שאתה בצד של הטובים זה לא כזה סוד חביבי :)

FOR GOOD - בחורות לרוב לא מאמינות לי כשאני אומר להן את זה (:

Master Trainer​(שולט) - חחח!
בחורות... מה הן מבינות בגלים?
חושבות שהן כתבו פטנט על הליקוקים כולם ;)

מיקה האחת - לי זה נראה מתוק-מלוח כזה }{

FOR GOOD - מים מתוקים-מלוחים חודרים עמוק(:

Lady Galadriel - זה לא סוד... אבל אני לא בטוחה שהיא יכלה להכיל את האמת הזו.
אתה יודע טוב זה מושג כל כך גדול על רובינו, התרגלנו כבר לעמוד על האחוריות בשרירים מכווצים מוכנים לרע מכל.
תודה על פתיחה כזו של בוקר גודי, עונג צרוף כרגיל (:

FOR GOOD - אה... אצלכם בגולה הדוויה זה עדיין בוקר(:
ומכיון שאת חיה בארה"ב, גלדריאל, ואני יודע שאת נהנית משירה, חזיון כה נדיר במחוזתינו(:, אז כשכתבתי היום את השיר הקטן הזה, בואי ואגלה לך, חשבתי בין-השאר גם על אמילי דיקנסון(המשוררת האמריקאית, כן?), אחת האהובות עלי, שבהמון משיריה מופיעים דימויים הקשורים בים, ושנראה שהיא הרגישה שהנשמה שלה היא כמו סירה בים סוער. אני יכול להתחבר לזה.

Lady Galadriel - Don't get me started (:
But no Man moved Me - till the Tide"
Went past my simple Shoe -
And past my Apron - and my Belt
"And past my Bodice - too -

FOR GOOD - יפה מאד (:
מכירה (והפעם בלי ים) את "אחרי כאב גדול" שלה ?

FOR GOOD - יעני, בשפה הנידחת והמוזרה שבה מדברים אצלכם בגולה-
"After great pain, a formal feeling comes" (:

Lady Galadriel - עכשיו אני מכירה (: ואחרי שלקחתי כמה רגעים to ponder upon it , מה שאני הכי מתחברת אליו זה:
As freezing persons recollect the snow--
First chill, then stupor, then the letting go.
אני מעדיפה את הכאב ואת התחושה על כל נגזרותיה בכל רגע נתון על הnumbness, הכי מפחיד אותי לא להרגיש... או להיות מנותקת.

FOR GOOD - אני מבין למה את מתכוונת. המגע עם הכאב שהחיים מביאים איתם הוא באמת חיוני לגדילה שלנו. פעם ניסיתי לתרגם את השיר הנפלא הזה של אמילי דיקנסון, ולתרגם שירה זו משימה כמעט בלתי-אפשרית וכפוית-טובה, כי אתה צריך להקריב תמיד כל-כך הרבה (או את המשמעות לטובת החריזה והסדר, או להפך, וכיוצ"ב). וזה הלך בערך ככה -

אחרי כאב גדול יש סדר ברגשות,
העצבים עודם קפואים, כמו אבנים.
הלב שואל: אני נשאתי את כול זאת ?
היום? אתמול? לפני כמה מאות שנים ?

הרגליים במעגלים הולכות
על הרצפה, החוצה, לאויר הצח.
דרכיי עפר הופכות להיות
אספלט קשה, אדיש, ומנוצח.

זו שעת השיא אותה תמיד תזכור,
אם רק תזכה להתעורר.
כמו שזוכר האיש אשר קפא מקור
ת'הלם והכפור, ואת המעבר לזמן אחר.

*ומה שבאמת הכי חורה לי היום בתרגום הזה, ומתישהו אולי אנסה לשפר אותו, הוא שויתרתי בו על ה-letting go שבסופו, על ה-'להרפות' ועל ה'לשחררר'...או על *המסירה* של הכאב, שזה הדבר הכי חשוב וכול הפואנטה של השיר.
וזה הדיון שהיה עליו בכלוב(העליזים:) -
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=513045&blog_id=63795
(:

Lady Galadriel - אני דווקא לא מוצאת את ה״מנוצח״ כבעייתי, כי בדרכי עפר יש תחושה של חופש, כורכר, קיבוץ או מושב, איזור כפרי ולא תחום בג׳ונגל אורבני, וכשהן הופכות לאספלט הן אכן מנוצחות, מישהו ״עינב״ אותן לכאורה העלה אותן לדרכן כביש, מדרך עפר, אבל בפועל קול הפסיעות הקליל שהעלה אבק ותחושה אותנטית, התחלף במכוניות שלא עוצרות לחוש את הדרך, רעש צופרים ורמזורים... (גם סוג של numbness)

FOR GOOD - כן, אני מסכים איתך. זאת היתה ההסתיגות של זאביק, לא ?(: חוצמיזה, יש ב"מנוצח" גם איזו התיחסות להתגברות על הכאב, לכיבוש שלו, לניצחון עליו - בטח "אחרי כאב גדול", כמו אחרי פרידה או מוות של אהוב למשל. מה שקורה לרוב רק אחרי סיום תהליך האבל.
שירה אמתית, אני תמיד אומר, תמיד נובעת מאיזה פצע, מאיזה כאב גדול. אבל היא תמיד גם הניצחון או הכיבוש שלו.

Lady Galadriel - אני לא יכולה לראות את זה ככה, כי ״אספלט קשה אדיש ומנוצח״ מרגיש לי ממורמר, מרגיש לי כאילו הוא נוצח בעל כורחו... זו לא הייתה הכוונה שלו מעולם.

FOR GOOD - אני מבין מה את אומרת. ויש בזה משהו. אבל תנסי להיזכר במה שהרגשת מיד "אחרי כאב גדול" - לא מאוחר יותר, שבועות או חודשים אחר-כך, כשכבר שחררת והרפית והשלמת עם האבדן, והזמן כבר ריפא משהו מכול זה, וזה הכול כבר היה מאחורייך - אלא *מיד*, כשהוא *פתאום* עבר, וזה הרי תמיד מפתיע -כשבוקר אחד אתה מתעורר ושהשמש שוב זורחת, סו טו ספיק, אחרי שחשבת שהיא כבר לא תזרח שוב לעולם. והכאב פחות שורף בנשמה.
את הרגע הזה אמילי דיקנסון מנסה ללכוד פה. ואז באמת אתה עדיין מרגיש עוד לרוב מאובן, המום, הרגליים הולכות כמעט מכאנית, במעגלים... אתה עדיין המום מעצמת הכאב שעבר עליך(זה יכול גם להיות כאב פיזי), ואתה אכן עדיין קצת "נאמב", בלשונך, ואז האדמה או הרצפה מתחתייך מרגישה אולי גם קצת 'אדישה' או 'מנוצחת'. אבל זה בודאי תרגום מאד לא מושלם.

Lady Galadriel - אני לא קנה מידה לכלום כשהכאב שוכח במעט אני מקבלת בוסט אדרנלין במיידי ומנסה לפצות על הזמן שבו הייתי בלואו...
אבל אני לגמרי מבינה את הכוונה ואת הפרספקטיבה שלך, תודה (:

FOR GOOD - כן, זה גם נכון, יש למוח שלנו נטייה לשכוח מאד מהר את הכאב אחרי שהוא עובר.
איזה מזל, תזכירי לי?(:

cיגי - אתה באמת אדם טוב גודי,
ובנוסף אתה מעורר הערצה בכתיבה המיוחדת שלך:)

FOR GOOD - אני צדיק נסתר, סיגוש. אבל זה סוד, ששש... אל תגלי(: