לפני 7 שנים. 7 באוגוסט 2016 בשעה 18:19
הנה בא הסמל החי של העיר התחתית
באזור מלחמה עתידני
כן אני שם בתפקיד נפוליאון
יש לי חזייה שחורה כלומר שכפ"ץ
קיבלתי אותה עם חורי הכדורים בילד-אין
אני ממציא מיתולוגיה של פריקים
בשביל האנתולוגיה של מרווין גיי
אני מסתכל מסביבי
אני צועק אל הרוח
יש לי נדר של אמביציה
אני מרגיש מכת-חום מבפנים
כוכבים ממוסמרים אל המאסטר המעונה
העקבות שלי הן מכובדות
כמו נסיעה במונית עם רוברט דה נירו
"אתה מדבר אליי?"
אלו הם החיים-שאחרי עכשיו
אני מזריק חלומות ואני מגבש עמדה
אני חי על חומרים אסורים קסומים ורחוקים
אני גורם לספינות להתנגש
כמו גורלות של השראה
אני אוכל את הגמגום שלי!
אני לומד את תלמידיי ממרחק
כה אקזוטי
אתה חושב על שיר ארוטי
דספוטי
אפרו-מניאקי
ואז איבדתי אותו
בגלגול מחוגי השעון
מתקתק כמו התמכרות למשהו
אני כותב מילים לשיר הזה כדי להטיל את דעתי כמו שד
אבל לא אכפת לי
אני יודע שהצרחות שלי משמעותיות
והן הופכות לרגשות
לפחות בתנאים של שפיות מדויקת
את היהירות הקטלנית שלי
שמור את זה חזק וקבל את זה באצילות
רק אל תשכח היכן היתה הטעות
כוכב-הבוקר כבר מאיר ברכות.
המלכודת היתה להגדיר את מצב הרוח לא כחמוץ
הסתכלתי בשעון וקיבלתי פרץ של כוח
כמו זאב בכלוב עשיתי הצגה של התקף-זעם
יש לי סיפור לספר לכם מעידן אחר
על סמל חי בעיר התחתית
סיפור עם מקור שאפשר לסמוך עליו
בחוץ, ברחוב
דעתי עולה באש
כאוטית
רובוטית
אני המאדר פאקר משיח
בריכות של אפר נורו לתוך מוחי
זה מרושע
זה כל-כך סִמלִי
לקחתי איתי רצועה של שוט
הזמן רופא נפלא
הזמן שקרן מפואר
נשימתי היא חייך
מותי הוא התשוקה שלך
קִינֵטִי
מְלָאכוּתִי
רפלקטיבי
הֶטֵלִי
נָגוּעַ
מטעה
ועכשיו כבר מאוחר מדי בשביל האויב שלי
כשהוא היה מאושר ניצחתי אותו ישר
הוא לקח את הפיתיון
לא נותר לי אלא לטבול את המזל בגלימה שלי
"הייתי צריכה סמים," היא אמרה לי, "במקום זה קבלתי קוק."
אז נאלצתי לשוב ולפגוש את המקור
בחדר המת של הכח
לא-ולא הוא לא הביע חרטה
אז לא עצרתי גם כשבאה משטרה
הוצאתי אחד מהתמונה
נהייתי אלים
אבל יש לי מילים
הם עשו לי בדיקת-עורקים עבור זימה
אבל יש לי מילים כמו נשק מגנטי
שאפשר לשגרו למסלול בחלל החיצון
איזנתי את הכוח
ואז השחתתי אותו
וכשהרשויות נתנו לי לרכב בחזרה למקור שלי בעיר התחתית
ברחתי בזווית
לא רבים יכולים להבין
מפיסטופלס, המותג הסדיסטי
של הסטייה
בזמן שהיה לי הכי נוח
זה היה מבריק.
ליל מנוחה וחלומות פז.
