לפני 8 שנים. 22 באוגוסט 2016 בשעה 12:21
המכתב מיועד לכל אשה שהיתה לי חשובה לי באופן אישי וגם לאישה באופן כללי.
אישה יקרה,
חשבתי עלייך הרבה בזמן האחרון. למעשה, בכל הכנות, את הדבר היחיד שאי פעם חשבתי עליו באמת. אני חושב על כל הפרצופים שאת לובשת, על כל העורות שאתם התחככת בי, ואני חושב על הריח שלך. הריח שלך הוא כנראה הדבר שאני הכי אוהב בעולם. לפעמים את מריחה כמו בית, הגנה וביטחון. בפעמים אחרות את מריחה כמו תשוקה, הרפתקאות והתרגשות.
רציתי לקחת רגע בשם כל היצורים החיים ולומר לך תודה. תודה על הקסם ותודה על החיים. אני יודע שאת מצילה את חייו של כל יצור חי ונושם על הפלנטה הזו, בין אם הוא יודע זאת או לא.
את היית השער שדרכו נכנסתי לעולם הזה. את באת אליי בעריסה כשהייתי רך וחסר אונים, וטיפלת בי כשלא יכולתי לדאוג לעצמי. עטפת אותי בחום וגירשת את כאב הרעב. את הגנת עלי מפני האור שלו בזתי. הבנת כי באתי מן החושך, ושהייתי זקוק לאפלה כדי לשרוד, כמו פטרייה.
עצוב לי שלמרות שהיית אישה יפה וטובה עמוק בתוכך כבר היית כל כך שבורה ומפוחדת ולא מטופלת ולא אהובה.
עד היום ישנם דברים שאני אוהב לאכול, לא כי אני אוהב את הטעם שלהם, אלא כי הם מזכירים לי אותך.
נישקת אותי בדרכים אינספור. נשקת את מצחי כשהייתי קודח והוזה, נסחף בים של חזיונות שלא יכולתי להבין. והיית לידי יום ולילה בבית החולים ברזילי ורמב"ם כשנפצעתי בצבא. אחר כך לבשת פרצוף אחר והיית מנשקת אותי על השפתיים והכרת לי את קטיפת לשונך. העולם שלי סבב סביב פיך והמוח שלי הפך להיות קצר חשמלי אחד גדול, לא מסוגל לחשוב באופן רציונלי. אבל אז נזכרתי פתאום שיש לי ידיים, ולך יש ירכיים, ויקום חדש לחלוטין נולד בשבילי. והייתי מוכרח לחקור כל סדק, נקיק בקע ופינה של המקום היפה והכואב הזה שמצאתי. הטחת נגדי את כל המוזרות האינסופית שלך כמו נמרה רעבה, ואצבעותי התפתלו דרך שיערך והשתמשו בו כבמושכות. עשינו דברים כשהיינו צעירים ומפוכחים שאחרים היו צריכים להיות מבוגרים, תשושים ושיכורים על מנת שיהיה להם את האומץ בשבילם. הכרחת אותי להיות קצת יותר חזק, קצת יותר מהיר, וקצת יותר קשה ממה שחשבתי שאוכל להיות. זה היה הקסם שלך שנאחזתי בו כמו ברפסודה כאשר אני עצמי כבר התרחקתי אל המים האפלים של האוקיינוס ובלעתי מוות כמו שאדם טובע בולע מים מלוחים.
היו פעמים שנלחמת על חיי והיית חרב, מגן ושריון והלכת איתי שבעה מדורי גיהינום ללא חשש או הסתייגות. ואני בכלל לא ראיתי את השדים שהקיפו אותנו, כי היו לי עיניים רק בשבילך.
כאשר שקעתי לקרקעית של בקבוק ויסקי עם שיר עצוב של הסמיתס זה היה אותך שחיפשתי. וזה היה אותך שחיפשתי גם ברוך השקט והמנחם של האופיום. את היית מי שהחדיר בי חיים ומי שמשך אותי בחזרה אל עולם החיים.
לסיום, אני רק רוצה לומר כי את הדבר היחיד שחשוב באמת. כל דבר אחר בעולם הזה הוא רק בונוס בצד, רק תוספת קטנה, ואני אומר את זה במלוא הכנות - את הכל. את אמא דואגת, את מכשפה, את בתולה ניצחית ומפתה אינסופית. את הסיבה ואת התרופה לכל הטירוף שלי. את הורגת אותי בכל יום, ואת מבריאה אותי בכל יום. תודה אהובתי. בשם כולנו - תודה.
אחה"צ מוארים.
