לפני 8 שנים. 4 בספטמבר 2016 בשעה 17:14
אנשים רבים אינם יודעים מה הם רוצים עד שהם לא רואים את זה מול העיניים(בפרסומות למשל). הדימיון שלהם חסר את היכולת לברוא דברים מתוך עצמו.
בתרבות שלנו אנחנו נוטים לחשוב על כוח כמו על היכולת לזרוע הרס; אנחנו חושבים על צבאות גדולים, על כלי משחית, על רודנים, על שרירנים ומתאבקים, או באתר שלנו גם על היכולת לשלוט במישהו ולהכאיב לו( או על דימויים שנראים כמו פארודיה ילדותית על מהי גבריות או כמו קריקטורות לא בוגרות של הארכיטיפ של האלפא-מייל). אבל לא זאת המשמעות של כוח אמיתי. כוח אמיתי הוא היכולת ליצור - ליצור חיים, אהבה, יופי, הנאה, שלווה, צחוק, רעיונות, שירה, אמנות, חברויות וכך-הלאה.
מישהו שאל אותי אתמול מהו בעיני "החטא הקדמון". הייתי חייב לחשוב על זה רגע, ואז עניתי לו כך: "החטא הקדמון" הוא המחשבה שאלוהים הוא משהו כל-כך קטן שאתה יכול פשוט לקום וללכת ממנו מתי שבא לך.
אני נולדתי בקיבוץ, וגדלתי בו עד כיתה ו'. ואני זוכר שמכול סיפורי התנ"ך זה שהכי אהבתי היה הסיפור על יונה הנביא, או בשמו המלא, יונה בן אמיתי (קרי, בנה של האמת) - כי ידעתי באיזה חוש נבואי שהוא איכשהו מתייחס אליי באופן אישי, סיפור שהמסר שלו היה שאינך יכול לברוח מהיעוד או מהגורל שלך, או אם תרצו, מהאמת שלך. ושאין בכל העולם הזה מקום שבו תוכל להסתתר מפניהם. ועל "השנים העליזות" שלי - השנים של הסמים והמועדונים והחיפוש אחרי ריגושים והסקס הפרוע - אני אוהב לחשוב היום כמו על "החיים בבטן של הלויתן".
אבל הלויתן הקיא אותי בחזרה ליבשה, בכל פעם מחדש.
ועדיין מדי פעם, ואולי כך זה יהיה למשך שארית חיי, אני יכול להתגעגע לבטן של הלויתן ולברוח אליה לזמן-מה.
ובפוסט הבא, בלי נדר, נדבר גם על סקס (:
ערב כחול-עמוק.