רוחות רפאים יכולות לרדוף אותך כמעט בכל דבר. כבר שמעתי אותן בקול המתנשם של שיר שהתנגן ברדיו, וראיתי אותן ניבטות אלי מבין הדפים של ספר ישן. הן התחבאו בתוך עצים בחורשה כך שפניהן הציצו מתוך הקליפות, והן ריחפו מתחת לפני המים הכסופים של אגם. הן הסוו את עצמן בסדקים של הבטון בקירות, והן באו לבקר אותי בהזיה של חום קודח. בימי הקיץ הן שומרות על קצב הליכה כמו הצל של הצל שלנו. הן אורבות לנו בנשימתן של נערות צעירות שמעניקות לנו את הנשיקה הראשונה שלנו. כבר ראיתי גברים שהיו רדופים עד כדי טירוף על ידי דברים שמעולם לא קרו, או שרק כמעט קרו, או על ידי דברים שהיו אמורים לקרות. ראיתי אותן בתווי-הפנים של ילדה אחת, שמעתי אותן בצלצול המפתחות בדלת, וראיתי אותן מבעד לערפל של אורגזמה שמיימית. רוחות רפאים קופאות באש ונשרפות בקרח. חלקן מתו מזמן; כמה מהן לא נולדו. חלק מהן רוכבות על כדוריות הדם בעורקים שלי עד שהן מגיעות למוחי. לפעמים אני אפילו טועה לחשוב שאני אחת מהן. לפעמים אני באמת אחת.
ערב כחול עמוק.
