לפני 7 שנים. 5 בינואר 2017 בשעה 11:35
בימים האחרונים יצא לי לחשוב על כל הרגעים בחיי שבהם הייתי מאושר, באמת מאושר - והיו לא מעט רגעים כאלו; ואיכשהו הרגעים האלו תמיד נראו לי כמעין שוק של חסד מהאלוהות, רגעים שמטרתם להזכיר לנו איך אנחנו אמורים להרגיש, איך אנחנו אמורים להרגיש בכלל.
ומה שהיה משותף לכל הרגעים ואפילו לתקופות האלו, הוא שהיתה בהן פגיעות(vulnerability). חייתי בהם בלי כל ההגנות שיש לנו לרוב, או עם פחות מהן. חייתי בתנועה רחבה, מאפשרת. ועם לב פתוח.
"הפצע של האהבה", אני קורא לזה.
לתרגל את הפצע של האהבה ...
כי אהבה אמיתית כואבת; אהבה אמיתית גורמת לך להיות לגמרי פגיעה ופתוחה; והיא תיקח אותך הרבה מעבר לעצמך; ולכן אהבה אמיתית גם תפצע אותך. ואם האהבה עדיין לא ניפצה אותך לחתיכות, כנראה שאף פעם לא ידעת עוד אהבה.
וסופ"ש רגוע ופרוע כמובן(:
