לפני 7 שנים. 3 בפברואר 2017 בשעה 15:49
העיניים של אדם אחר יכולות לתת לנו אשלייה עוצמתית של מגע עם החיים הפנימיים שלו. כאשר אנחנו מסתכלים לתוך עיניו של אדם אחר נדמה לנו שאנחנו רואים את האור של התודעה קורן מהן ישירות אלינו. אנחנו יכולים לראות בהן זיק של שמחה, או של שיפוטיות אולי...זה לא מקרה אפוא שגוּרוּיים(Gurus)מחוייבים לרוב לנוהל של שמירה על קשר-עין תמידי וחזק עם התלמידים שלהם.
במקרה הטוב התנהגות כזו מעידה על נוחות אמתית בחברתם של אחרים, ועל עניין עמוק באושרם וברווחתם. ובהינתן פריים-אוף-מיינד כזה, גם אין שום סיבה שלא להסתכל חזרה. אבל שמירה על קשר-עין יכולה גם בקלות להיות דרך "לשחק אותה רוחניים"; וישנם גם אנשים ששומרים על נעילה חזקה ולא-גמישה של קשר-עין לא בגלל איזו פתיחות לזולת, וגם לא בגלל ניסיון להיראות פתוחים לזולת, אלא רק בגלל איזו הצגה נרקיסיסטית ואגרסיבית של דומיננטיות.
פסיכופאתים לדוגמה, וזה ידוע היטב ממחקרים, הם טובים בצורה יוצאת-דופן ביצירת קשר-עין. הם מעולים בזה ממש.
אבל לא חשוב מה המוטיבציה מאחורי יצירת קשר-העין, להתנהגות כזאת יש הרבה כוח. רובכם יודעים על מה אני מדבר. אבל אם אתם רוצים לראות דוגמא מהוללת וגרנדיוזית ליכולת כזאת ליצירת קשר-עין, ולכוח הכמעט היפנוטי שיכול להיות לה, תעיפו בהזדמנות מבט בכמה ראיונות עם אושו.
אישית אף-פעם לא פגשתי את אושו, אבל כבר יצא לי לפגוש כמה אנשים כמוהו. והדרך שבה הוא משחק את המשחק של קשר-העין היא פשוט שופכת מצחוק.
אני גם מתוודה שהיתה תקופה קצרה בחיי, קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא, שבתור איזה ניסוי חברתי קטן הפכתי לכמה זמן די שיטתי בעניין הזה, ולכל מקום שהלכתי, ועם כל אדם שדיברתי, ולא חשוב כמה שטחיים היו חילופי-הדברים בינינו, הייתי מקפיד תמיד לבהות ישר לתוך עיניו, כאילו היא או הוא הם המאהבים הרחוקים והאבודים שלי. אני בטוח שהיו אנשים שמצאו את זה בזמנו די קריפי. אבל הההתנהגות הזו גם יצרה כל מיני מפגשים עם זרים מוחלטים שהיו פשוט מרתקים. והיו גם לא מעט אנשים, ובאופן שחזר על עצמו יחסית בקביעות, שהיו מכושפים ממני כבר אחרי שיחה אחת(: ואם רק הייתי גם זורק להם כמה מילות עידוד, ומציע להם כמה הבטחות חסרות-שחר או איזו פילוסופיה מנחמת, אני מניח שהייתי יכול באותה תקופה די בקלות לאסוף סביבי איזו כת קטנה של סאקרים. כך או אחרת, זו היתה הזדמנות לא רעה לקבל הצצונת לדרך שהלכו בה מתחזים רוחניים רבים במהלך ההיסטוריה.
כאשר אתה מחליט לנהוג בצורה כזאת, אתה גם מהר מאד תגלה את כל האנשים האחרים שמשחקים את אותו המשחק כמוך. היו לי אז למשל הרבה מפגשים שבהם הייתי מביט ישר לתוך עיניו של מישהו שעמד בקצה השני של החדר, ומייד היינו משחקים בינינו במלחמה קטנה של מי יוריד את המבט ראשון, כמו שני זרים שמביטים אחד בשני הרבה מעבר לזמן שהגנים או ההתניות-החברתיות שלנו תיכנתו אותנו לעשות.
שחק את המשחק הזה מספיק זמן - ואני מבטיח לך שיהיו לך כמה מפגשים מעניינים ומוזרים ביותר.
אני לא זוכר מתי החלטתי להפסיק עם המנהג הזה, אבל הפסקתי גם הפסקתי אותו. בכל אופן, שווה תמיד לשים לב לסוג של קשר-העין שמישהו יוצר עם אחרים.
וסופ"ש רגוע-ופרוע כמובן(:
