לפני 7 שנים. 8 בפברואר 2017 בשעה 7:48
היא היתה הגיהנום הכי יפה שהייתי בו
בכלל לא היה לי איכפת להישרף איתה.
כשיש לך געגוע, מישהו אמר לי פעם, זה לא חיסרון. זאת נוכחות, זה ביקור, זה מגע-מרחוק של אנשים, מקומות, זמנים, שמארחים לך קצת לחברה.
היא שמה את ידה על מותניה
עם ביטחון של צבא שלם
רק אישה אחת
מלאה
בסקס
תאווה
בלבול
והיופי העצום הזה שיש
בדרכים פתוחות למרחקים.
באופן אישי אף פעם לא רציתי "מישהי מושלמת"
אלא רק מישהי מוזרה מספיק
לאהוב אותי
כדי ששנינו נוכל להיות מוזרים
באופן
מושלם.
אתם מבינים?
אני מוזיאון של
פגמים
צלקות
תאוות
ופליאה;
לא הייתי
רוצה את זה
בשום דרך אחרת.
והנשיקות שלה היו תמיד מתנה.
ובוקר טוב בוקר אור, יום רביעי לאהבה.