לפני 7 שנים. 27 בפברואר 2017 בשעה 15:29
יש לנו נטייה לחשוב על המציאות כמו על דבר אחד. אבל האמת היא שהרבה יותר נכון לחשוב עליה כמו על בצל, כמו על משהו עם קליפות או שכבות. בקצה האחד של הספקטרום שלה נמצאים דברים כמו הבניינים שאנו גרים בהם, המכוניות שאנו נוהגים בהן, הכסף שיש לנו בבנק וכולי... בקצה האחר של הספקטרום נמצאים דברים כמו המחשבות שלנו. כולנו יודעים שיש לנו מחשבות. רק משוגע יטען שאין לו מחשבות. אבל מהי מחשבה? היא לא תופסת מקום בחלל, אין לה צבע, משקל, מסה, ריח... ויש גם את כל הדברים שנמצאים בין הקצוות הללו.
האם אתם יודעים איך מאמנים נהגים במרוצי-מכוניות? אומרים להם: "אל תסתכלו על הקיר של מסלול-המרוצים. תסתכלו על הדרך שלפניכם, על המכוניות, על לוח-המחוונים. אבל אל תסתכלו על הקיר." כי אם הם יסתכלו על הקיר, אם הם יכוונו אליו את תשומת-הלב או את המחשבות שלהם, הניסיון מלמד שהם במוקדם או במאוחר יתנגשו בו.
"אדוני הארץ," כתב אליסטר קראולי, "הם אלו אשר עושים את מה שהם רוצים. זה לא בהכרח אומר אנשים עם מכוניות יקרות, בתים גדולים או כתרים לראשם. יש די והותר אנשים כאלו שהם העבדים הכי אומללים של העולם הזה. המבחן הבלעדי לאַדְנוּת של מישהו, הוא אם הוא יודע מה הרצון האמיתי שלו, ואם הוא עושה אותו."
המחשבות של מרבית האנשים עוברות במהלך חייהם לאורך אותם השבילים שכל האחרים הולכים בהם, אף פעם לא סוטות מהמסלול של ה'קונבנציונילי'. אבל לנו אין גבולות כאלו. אנחנו סוללים את הדרכים שלנו. אנחנו נרהיב עוז ללכת גם אל תוך אזורי הפרא וארצות הצל של כל מה שקיים. אנחנו נעשה דברים שאחרים לא מעיזים לעשות...או אפילו לדמיין. כי כמו שכתב הנרי מילר ב"סקסוס": "אם יש משהו אלוהי באלוהים - זה הדבר. הוא העיז לדמיין הכל."
