לאחרונה חושב על זה יותר. בוחן. מתחבר לעצמי.מרגיש את זה בוער.
כחי בשני עולמות מקבילים בו זמנית.
חד. רגיש. יודע. מוביל. מכתיב. קליל. מעופף מעל. מרתק. סוחף.
בתחום העיסוק שלי, היומיומי, אני מרגיש כאל. נשגב. כמה רמות מעל כולם. אחר. אין לי מתחרה ראוי . לפחות לא באמת פגשתי באחד כזה עדיין.
כולם חקיינים בעיני. חסרי מעוף. פסימיים ומקובעים בהווה. ולא. אני לא מתנשא. לא מזלזל חלילה.
אני פשוט שונה. עוף מוזר. חושב אחרת לגמרי. בראיה יצירתית המשלבת אינטואיציה חזקה וזיהוי רגיש של מגמות וצרכים. לפעמים אני אפילו מפחיד קצת את עצמי. עד כמה רחוק אני מתבונן.
אין לי הרבה חברים בחיים, אפשר לומר שחברים אמיתיים אין לי בכלל. אין לי פייסבוק, טוויטר ובכלל אני די שומר על הפרטיות שלי. אולי הסיבה היא שלא בא לי לחיות את הווירטואליה. לנהל קשרים מאולצים, חסרי תוכן ועניין. קשרים שטחיים המבוססים על אינטנסיביות סתמית.
אני מרגיש שאף אחד לא באמת מכיר אותי. כאילו אני מתקיים בו זמנית משני עברי הזכוכית. מצד אחד חיי את היומיום, מוקף באנשים, מנהל, ממלכתי, ייצוגי, מקצועי, מצד שני בודד, רווי מחשבות, קיצוני, מפליג בדימיונות, ייצרי. אם רק אנשים שסביבי היו יודעים...
יש לי יכולת גבוהה לנתח אנשים, לשים לב לדקויות. זה קורא באוטומט, בלי שליטה. פשוט אינסטינקטים שהתהוו עם השנים. אני כמו אש המושכת אליה פרפרים תועים, פרפרים אבודים עם נטיות אובדניות. אני מרגיש אותם מיד. סוג של חוש ריח מפותח. חומר מיוחד שרק אני מפיץ ורק הם מסוגלים לקלוט.
התחושה המשכרת הזו כשהעיניים מצטלבות. המבט. החיוך המבוייש. הכמיהה. הרעב לדם מתעורר, הייצר לשייך, להשתמש, לפרוק, להשתחרר ולהרגיש חופשי ואיתו גם הרצון לעטוף, לגונן, להעצים, לתקן.
והם מבקשים. מתחננים אלי שאעשה בהם כרצוני. שאסיר את המחסומים שבי. שלא אפחד לקלקל. אחרת הם יעזבו אותי. יעזבו את האש השקרנית הזו שבעצם לא שורפת אותם אלא רק מחממת ונעימה עד גועל.
ומשהו בתוכי מונע ממני להיות עצמי. אולי מתוך מוסר. רחמים. פחד. תחושת אחריות. טוב לב.
לא יודע. רק יודע שככה לא אוכל להמשיך לאורך זמן. לא אוכל להחביא את הייצר שבי ולהילחם מולו. לא אוכל עוד לגונן על התום הנקרא בדרכי. בקרוב מאוד אצטרך לנשוך ולטעום מהדם. למצוץ אותו עד הסוף. בשקיקה. לנצל. לחיות כפרא.
להתבונן בה מתמסרת אלי באופן מוחלט. רוצה לעצום עיניים וליפול. לא לחשוב. רק להרגיש. צונחת בלי מצנח. בלי הגנה. מקריבה את עצמה במודע. מקבלת אותי כמו שאני. זקוקה לזה אמיתי. טהור. ייצרי. עד הסוף. עד הסוף באמת.
