הצצה אל הצד האפל

לאט לאט אני חוזר לעצמי.

מרגיש את זה בדם. בלב. במוח.

השליטה מתעצמת. הגוף מזוקק. המוח רעב. מרצד.

אני מגלה שאני הכי טבעי במקום הזה. הכי נכון עבורי.

רגשות מהעבר צפים. אופפים אותי. המבטים המוכרים. אני רואה אותם עלי.

אין להם סיכוי. אני יודע. אני חושב שבתוך תוכם גם הם יודעים את זה.

מפנימים. מכבדים. מפנים את הדרך. כמו מלך הערפדים.

דראקולה.

אני מריח את הדם. כמעט מצליח לטעום אותו. זה משכר. זה ממכר.

אך אני עדיין צופה. מתבונן. מנתח. ממתין. מרגיש איך הרעב עולה בי.

התחושה הזו שגואה בי מרגישה לי טוב.

טובה יותר מכל גמירה חזקה. מכל ציון 100 בתעודה. מכל עסקה טובה שסגרתי.

התחושה הזו היא הכי אמיתית. הכי טהורה. אני הכי טוב שם. במקום הזה. זה אני. פשוט אני.

לא צריך להוכיח כלום לאף אחד. לא צריך להתאמץ. זה בא לי טבעי. זה גר בתוכי.

משתחרר כמו סם. ממכר. מושך. בלתי נשלט אך הכי נשלט שיש. שילוב מוזר. אבל אני אוהב מוזר.

וזה מקרין לסביבה שלי. בכל מישורי החיים שלי. הכל טוב יותר. נכון יותר. עוצמתי יותר.

זה לא שלא חוויתי זאת בעבר. אני זוכר את החוויה כאילו היתה אתמול. כמו הזכרונות שלי מהטיול אחרי צבא לדרא"מ.

רק שהיום אני שונה. אולי. קצת יותר מודע לעצמי. קצת פחות דופק חשבון לסביבה. יותר נאמן לי וכן, קצת יותר אגואיסט.

פחות מתבייש. יותר ברור. יותר אמיץ. כמו גיבור על המגלה את כוחותיו מחדש אחרי שאיבד אותם לרגע.

היום אני מרגיש התפתחות אחרת. יותר מודע לעצמי. יותר כנה עם עצמי. קצת יותר אני. הצד האפל מתחיל להציץ מתוכי.

היום אני חוזר לעצמי וזה פאקינג Damn, it feels good to me again !