בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הצצה אל הצד האפל

את הדברים שחווים עמוק בתוכי אוכל לחשוף ולשתף באמת רק עם בת הזוג המתאימה עבורי.
כאן אולי אבחר לשתף מדי פעם פיסות זעירות מהעולם האפל שמתחולל בתוכי.
למה רק פיסות זעירות ? כדי לא להפחיד יותר מדי את הצופים והצופות...
לפני 7 שנים. 21 בינואר 2017 בשעה 17:31

כלבה. כן כלבה אמיתית.

 

לא. לא כזו שקוראים לה "כלבה" בשביל להשפיל/להעמיד/להרגיש גבר.

רק כלבה אמיתית מתאימה לתיאור שלי. לצורך. למהות.

 

איזה סוג ? כל סוג יתאים אבל הסוג הכי משובח זו כלבת רועה גרמני.

למה ? הכי נאמנה לאדון שלה. תקריב את עצמה למענו אם צריך. נאמנות עיוורת.

למה ? הכי צייתנית. תשב שעות במקום שהורה לה לשבת/לשכב בלי לזוז. בלי שאלות.

למה ? המבט בעיניים הגדולות והחומות שלה אומר הכל. מדבר. מסגיר את נבכי הלב שלה.

למה ? מסירות אין קץ. רק שלו. תלך אחריו לכל מקום, לא משנה כמה קשה תהיה הדרך.

 

כשאני מגיע הביתה אחרי יום עבודה היא שם ממתינה.

תמיד עירומה. תמיד על 4. תמיד רטובה.

לפגוש אותי. לקפוץ. ללקק. לכשכש בזנבה. להתחכך. לשיר. לספר לי על יומה.

כשאני מתיישב בסלון לראות סרט או סתם לקרוא.

היא לא לעולם לא תעיר לי על הסרט שבחרתי או על התנוחה שבה אני שוכב.

היא תהיה שם. מתגנבת לאיטה. נמרחת עלי. מייללת. נוגעת בי עם אפה הרטוב. צמאה לצומי.

כשאני הולך בלילה לישון ומתכסה בפוך.

היא לא תלחם איתי על השמיכה. לא תתבאס אם אין כפיות. 

היא תנסה לטפס למיטה. אולי היום אסכים לה. אולי לא. אבל היא תנסה בכל לילה מחדש. לא תוותר.

וגם אם אמחה בתוקף בסוף, כשארדם, לרוב תצליח להתמקם לרגלי. תחמם. תתחכך. תשקע בשינה עמוקה.

ובבוקר כשאקום להתארגן לפני שאצא לעבודה.

היא תמתין לי בסבלנות. קצת בהתרגשות יתרה. כמעט בלי איפוק. הי! גם לכלבה יש צרכים, הלא כן ?

 

והכל נפלא וטוב ובאמת קסום מאוד. זה בנאלי. אבל לפעמים זה לא כל כך פשוט. לפחות לא בעיני.

כי אם זה היה כזה פשוט אז החיים שלי כנראה היו די משעממים...

אז מה לא פשוט ? טיב היחסים. מהצד היחסים נראים ככפויי טובה לרעת הכלבה.

למשל כשאחזור הביתה ואהיה לחוץ מאוד לא ממש אשים לב אליה.

אולי אתן לה ליטוף קצר. אולי אגער שתפסיק כרגע כי זה לא הזמן. היא תבין ותרגע.

כשאתיישב בסלון וארצה שקט לעצמי. ככה סתם.

והיא תתגרה בי ולא תוותר. תציק ותנסה לסחוט צומי. סטירה אחת קטנה והיא תסור למקומה בשתיקה.

כשאלך לישון ונוכחותה אינה רצויה עבורי.

אקשור אותה לשידה כך שלא תוכל לטפס. והיא תתבונן בעיני השקד שלה בעצבות והבנה. כרגע לא. לא היא.

 

אבל, וזה אבל גדול.

תמיד כשאחזור הביתה מהעבודה היא תמתין לי. באותה הצורה.

תמיד כשאקרא לה היא תבוא בריצה. גם אחרי הסטירה. גם אם היא הרגע קמה משינה וגם אם היא בדיוק אוכלת.

תמיד היא תרצה להיות בחברתי. תמיד תשאף לתשומת ליבי. לשמוע מוצא פי. להרגיש את ליטוף ידי.

תמיד היא תהיה שם לצידי גם כשאני הכי לא. היא תמיד הכי כן.

 

טוטאלית. ללא תנאים. פשוט כי זה בטבע שלה.

 

הכי ככה.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י