זה תמיד מדהים בעיני שפתאום סרט או ספר או סתם שיחת חולין שנקרים בחיי ברגע מסויים בעצם משקפים את המחשבות שמטיילות פרא בראשי.
"ילד טוב ירושלים" זה פשוט סרט שבא בול בזמן ומסתנכרן עם המחשבות שיש לי לאחרונה הדנות בינן ובין עצמן על בחירות והחלטות בחיים.
בבחירה בין לחיות חיים בורגניים ונורמטיביים כפי שאני חייתי עד היום לבין לחיות חיים ייצריים ומורכבים, כאלו שמצטיירים במוחי מפעם לפעם כשאני פתאום מפליג בדמיוני הפרוע והיצירתי.
הדיאלוג בראשי הוא בלתי נגמר. משול לויכוח עתיק היומין שמתנהל בין הרגש לשכל. רק שלאחרונה הוא פתאום מעצים ומתגבר. כאילו משהו בתוכי מתעורר שוב מתרדמת עמוקה שהודחקה זמן רב.
ולא, אני לא "ילד טוב ירושלים". אבל גם לא ממש רחוק מהבחור הנחמד בסרט. קצת מזכיר לי גם את סרט הקאלט האהוב עלי "המופע של טרומן". כאילו כלפי חוץ הכל טוב אבל בעצם בפנים זה קצת זיוף. קצת פשרה. קצת לחיות על בטוח.
ראבק ! מי מאיתנו באמת בטוח היום ? מי מבטיח לנו שהחיים שלנו לא ימחקו פתאום ברגע ?
לאחרונה, הקיטוב הזה אינו מרפה ממוחי ובהחלט מאתגר אותי לבחון ולהביט על החיים שלי מזוויות שונות. אבל אני יודע בתוך תוכי שהמחשבות אינן רלוונטיות. אין נכון או לא נכון. לפעמים בחיים זה סוג של הכל או כלום ומה שבאמצע זו סתם אשליה או שקר עצמי.
לפעמים בחיים צריך פשוט לשחרר על מנת להשתחרר.
בינתיים יש עוד זמן לתת למחשבות להשתולל. הרי אני כבר מתורגל בזה היטב מאז שאני זוכר את עצמי.
בינתיים אני עוד ילד טוב ירושלים.