תוהה לעצמי אם אי פעם אתנהג טבעי ולא מחושב.
האם היא באמת תצליח להישאר ?
זה נעים לראות את החלק הנחמד שבחבילה.
למרות שרוצים לראות את החלקים הפחות נחמדים.
סקרנות המוגנת בתחושת הבטחון השקרית שמקרין הצד הנחמד שבי.
האמת היא שמתחת לפני השטח הצד הנחמד מתמודד ללא הרף בצדדים האחרים שבי.
כן. הצדדים האלו מבליחים לעיתים במקטעים צרים ומייצרים מציאות מורכבת אבל בקטנה. זה לא פוגע בתדמית. בזהות המוכרת.
אבל אל דאגה. הצדדים האלו כלואים היטב. נעולים במרתפים אפלים שדהו עם השנים. לא ראו אור יום מעולם.
כשיצאו יש לי תחושה שאף אחת לא תהיה שם להישאר. כמו לבה שתשרוף הכל מסביב ולא תשאיר נפש חיה.
כי מי באמת כאן מוכנה להיות במקום הכל כך לא מאוזן. לא בטוח. לא נחשב.
מקום שבו ההתמודדות צריכה להיות על גבול הבלתי אפשרית. להיות מסוגלת לוותר על עצמה כליל למעני.
אבל עד אז קצת מייקאפ ותפאורה לא יזיקו.
כי מי מוכן להתמודד תמיד עם האמת ?
לפעמים הכי בטוח זה לשחק בכאילו. להרוויח עוד קצת זמן. להדחיק.
אולי זו התחושה המקננת. החשש שאף אחת לא באמת מחפשת אדם שכמותי.
האמת היא שמעולם לא איפשרתי לצדדים האחרים שבי לצאת מהמרתפים הנעולים. סתם עוד אדם פשוט שחי את החיים הנורמטיביים.
האמת ? לא. היא בלתי נסבלת. האמת ? האמת היא שכרגע אני עדיין מעדיף עוד לא לחשוף.
הרי מי באמת מחפשת למצוא את מי שאני באמת ?
