לפני 7 שנים. 30 ביוני 2017 בשעה 20:15
(מחשבות)
"תסביר."
"למה?"
"שיבינו אותך."
"אין טעם. מיותר. הם אף פעם לא מבינים."
"אבל אולי הפעם זה יצליח?"
"מה שונה הפעם ממליון הפעמים האחרות?"
"אמממ...לא יודע. תנסה. אתה חייב לשתף."
"כבר התרגלתי לתחושת הלבד. זה בסדר."
"מה לא בסדר איתם? הם לא רואים את זה?"
"לא. הם לא. זה לא בתודעה שלהם."
"אבל יש כלכך הרבה מעבר. תסתכל על כל הזוויות היפות האלו."
"אני יודע. אני רואה אותן."
"אז מדוע לא הם? אולי הוא? אולי היא?"
"כנראה שטוב להם ככה. לראות/לחיות הכל מהנורמה. ההרגל. המוכר."
"אבל חייב להיות מישהו כמוך. חייב. נו...תנסה שוב. בשבילי."
"טוב. ננסה."
(משוחח, מתאר, מסביר, משתף)
"רואה? שוב יצא שהרצאתי לעצמי."
"כן. טוב לפחות ניסית."
"זה מעייף."
"אולי אתה הבעייתי?"
"כנראה."
(מחשבות)