הצצה אל הצד האפל

ילד אחד רצה מאוד לגדל דג.

סבתא אמרה לו "נקנה לך חמוד אל תדאג".

בחנות החיות הוא הסתובב מסוקרן.

לא היה לו פשוט למצוא, הוא הרי די בררן.

לבסוף הוא בחר באחד הדגים.

הוא היה דג זהב, נחבא אל הגלים.

דג קטן וחמוד, קצת מבוהל ומעט אבוד.

הילד אמר "אדאג לך ממש אל תהיה טרוד".

"תאכיל אותו 2 פירורי כל יום, לא יותר" אמר המוכר. 

הילד הקשיב, חייך ושמח ללא היכר.

מהשקית השקופה לתוך כלי מים הדג קיפץ.

כל הדרך הביתה הילד שמר שחלילה הכלי לא יתנפץ.

סוף סוף יש לו דג זהב כמו שתמיד חלם.

"אקרא לך דָגִי" אמר בהתרגשות וליבו פעם.

בימים הראשונים בביתו החדש דָגִי היה די נסער.

אך כשהילד את המזון השליך הוא את פיו פער.

לאט לאט דָגִי נרגע והרגיש די בטוח.

התרגל למצב, למקום והרגיש די זחוח.

אך הילד הרגיש שמשהו כאן חסר.

הוא חשב בליבו שלבד דָגִי קצת מתייסר.

"אשיג לך חברה כך לא יהיה לך משעמם".

דָגִי לא ממש הבין מה הילד זומם.

שוב אל סבתא הלך וביקש דג חבר.

הסבתא מיד נעתרה וקנתה דג אחר.

"אקרא לך קוֹלַה כי צבעך שחור".

קוֹלַה את אותה דרך כמו דָגִי מיהר לעבור.

בבית לתוך כלי המים של דָגִי קיפץ בחיפזון.

דָגִי קצת נבהל, התחיל לאבד את הבטחון.

הילד שמח כפליים יש לו כבר שני דגים לא אחד.

אך מיום ליום דָגִי הרגיש יותר ויותר מפוחד.

קוֹלַה הביא איתו משהו אפל ושחור.

דָגִי חלה, הסתגר והפסיק לאכול.

אחרי כמה ימים כצפוי דָגִי מת.

הילד היה עצוב וליבו התקמט.

הוא המשיך כהרגלו את קוֹלַה להאכיל.

נתן לו 2 פירורים כל יום כרגיל.

אך מיום ליום גם קוֹלַה קמל. 

עד שיום אחד גם קוֹלַה נפל.

הילד הפנים וניגב את עיניו.

דָגִי וקוֹלַה ביחד עכשיו.

הוא כבר לא חולם על דג זהב.

זה עבר וחלף הוא המשיך בחייו.

מקבץ מחשבות ריחפו במוחו של אביו.

אם רק היה מסתפק בדָגִי ולא פוזל סביב ?

אולי דָגִי היה חי לצידו עוד שנים רבות ?

או שמא הדבר נועד ממילא לקרות ?

החיים בשלישיה זה עסק די עדין.

השילוב די רגיש הוא הטיב להבין.