שנים אני נילחמת איתך ובך.
חיפשתי מישהו להאשים ואתה זה הכי נוח, אתה זה הכי מתגרה.
יומיים לפני גיל 17 אני ואתה נפגשנו, אבל בחרתי ללכת עם אחד אחר.
לאורך השנים אתה מעלה לי את הרף, שולח בעיטות ולוחש לי באוזן "עוד קצת, את יכולה עוד".
סדיסט מושלם, מלמד אותי להכיל את הכאב, לאהוב את הכאב, לגמור מהכאב.
לפעמים אתה מרגיש שאני עומדת להישבר אז אתה שולח לי אושר, שנינו יודעים שזה זמני.
לפני כמה ימים ניפגשנו שוב, אני אתה, האדון שלך ואפילו 2 מלאכים.
זה היה טוב, שלחת לי טוב, וטוב מאוד. אני סוגרת עיניים ומרפרפת בזיכרון המתוק, הערת לי את התקווה והציפייה, אותה אחת שרצחנו שנינו.
עוד כמה ימים ניפגש שוב,
סוף סוף אחרי כמה סבבים זה יהיה השואו טיים שלך.
אני אשב לבד ואספור שעות על גבי שעות, ואתה בנזונה, אתה תעשה נס, כי מגיע לי!
מגיע לי אחרי כל השנים שהכלתי את הכאב, מגיע לי גם את האלוהים שלי, גם את האדון שלי, וכן ששני המלאכים ישבו שם ויתענגו עלי.
ואתה, אתה תיתן לי הכל.
יודע למה?
כי את האחר כבר ניצחתי, עכשיו תורך.
