סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל עניין של אמונה..

לפני 9 שנים. 25 במרץ 2015 בשעה 11:02

נשארתי באמבט.

כל גופי היה שם בחמימות של המים העוטפים.

הראש והפנים צלולים בדעתם בתוך המים.

עיני סגורות ואוזני קשובות להלומות ליבי.

הוא תבע ממני את הזמן האיש הזה שלי.

היה לי נעים שם בתוך המים.

הזמן הזה שקיבל צורה של גרגרי חול חמק ממני ואני שיחררתי אותו יחד עם השליטה שעוד אחזתי בה.

האיש הזה שלי הרים אותי מהמים כנושא גביע ניצחון ישר למיטה.

הניח אותי כעל מזבח והתחיל במלאכת הקשירה.

באותו רגע בלתי מוגדר הבנתי.

הוא מילא אותי לפני. זה היה ביפור קר.

מה הסוטה מתכנן בטירוף שראיתי בעיניים שלו.

הגוף שלי היה כחומר ביד היוצר, הנשמה לכודה בעולם שלו.

ידיים נקשרו בקפידה רבה אחת לכל צד של המיטה והרגליים נפתחו לכל צד ופערו אותי.

החבל לא השאיר מקום להיאבק ובין רגע ענדתי צמידים חדשים שישארו שם לפחות שבוע.

כיסוי עיניים ונשיקה לוהטת,

רציתי ללחוש משהו אבל המילים שלי נטשו אותי כמבינות שהן חסרות תועלת.

"אני כאן איתך, שומר עליך ילדה שלי"

נקישה על הדלת וכל גופי התעורר, מאבק עצום בחבלים ונישמתי זועקת לגוף,

קום!

שוב אתה בוגד!

אני אחוזת אימה, מה המטורף שלי זומם עבורי.

רעידות עוטפות אותי ואני נאבקת בחבלים כמו צליינית ממוקדת מטרה.

"זונה שלי, זוכרת את ורד? היום אני מגשים לה פנטזיה"

ורד ורד ורד, מי זו פאקינג ורד....

"ורד, תסתכלי על הכוס המושלם של הזונה שלי, תתחילי ללקק"

ורד!!

לורד יש פנטזיה "לאכול כוס של אישה"

עצם כתיבת המילים מעלים בי גועל עם נגיעה מחרמנת...

האיש הזה שלי התיישב לידי על מנת שארגיש אותו ואני התחלתי להרגיש אותה מלקקת, מלטפת, עדינה..אישה.

נשימותיי החלו להיכנע לעונג והחיה החלה להבקיע ניבים.

"שחרר לי את הידיים!"

האיש הזה שלי, יודע להוציא ממני את חיית הטרף הזו.

לאט לאט כנהנתן מושלם החל לפרום את החבל, ואני, ברגע שהבנתי שיד אחת משוחררת,

תלשתי מעייני את כיסויי העיניים ולו רק לפגוש את שלו, רגע לפני הסערה שלנו.

"זונה טובה שלי"

מבט למטה וחיוך מרגיע לורד, התמקמתי על פניה ואחזתי בשיערה, מנווטת את העונג הצרוף שלי,

כמו חיה מורעבת עטתי לקבל את הזין המושלם של האיש שלי ישר לפה והנה שיכרון חושים נוסף.

"שחרר לי את הרגלים בבקשה"

רציתי לרקוד חופשיה.

"תשכבי על המיטה ורד"

התמקמתי על הפנים שלה, והמשכתי לענג את האיש הזה שלי, נושמת כל אנחה שלו.

משם, מהמקום שלי.

חודרת לו למבט, מביטה מלמטה, על 4, חולקת את העונג שלי.

סוגדת לאיש הזה שלי.

יום יבוא ולא תוכל לנשום בלי הסגידה שלי.

יום יבוא.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י