הכל עניין של אמונה..

"קומי בייבי, תלבשי את החלוק וצאי לעשן סיגריה"

חזרתי לאט מהספייס שלי.

"ורד, הפנטזיה שלך הגיעה לסיומה. יש על השולחן 3 כוסות ובקבוק וויסקי, תמזגי לנו בבקשה."

לקחתי כוס אחת והגשתי לאיש שלי על 4. הרגשתי את תדהמתה של ורד נועצת בגבי וחייכתי בגאווה.

האיש הזה שלי חייך אלי וליטף לי את הראש,

"גשי לקחת את הכוס שלך בייבי"

עשינו לחיים כשאני למרגלותיו של האיש המדהים הזה וסימנתי לורד להצטרף אלי למרפסת.

ראיתי שהיא נבוכה ובכל זאת נתתי לה את השקט שלה וחיכיתי.

"לא משפיל אותך להיות שם למטה י?"

"לא חומד, שם מקומי הטיבעי" עניתי.

קישקשנו עוד מספר דק על בדסמ כאשר הרמתי את הראש וראיתי את האיש שלי מסמן לי להיכנס.

הוא ישב על קצה המיטה והתיישבתי לרגליו ממתינה, דרוכה ומרוגשת.

"בייבי, תעלי על המיטה עם התחת למעלה"

הרגשתי כאילו קיבלתי זריקת אדרנלין ישר ללב, הגוף היה על המיטה וסימן לנשמה להצטרף,

קדימה! למה את מחכה! כל הזמן מהססת! מה יש לך!!

"ורד, אני מזמין אותך לקחת כיסא לפינת החדר ולצפות"

לא, רק לא קהל. אני מתעבת את זה. זה לא חלק מהפנטזיה שלה!

"מאמי, אני לא רוצה בבקשה"

סטירת לחי הזכירה לי שבין רצוי למצוי טמונים יחסי בדסמ.

"יש לנו בעיה בייבי"

הדם בעורקיי החל לשנות צבע.

"את לא סומכת עלי בייבי"

בראש שלי אמרתי, סתום את הפה מפגר, ברור שאני לא סומכת עליך! כבר היינו פה, אתה סוטה, בתחילת הדרך קיבלת 2 החלטות לא נכונות ואני, אני חורטת כאלו החלטות בזיכרון ומשתמשת בהם נגדך לעד, טיפש! ככה אני מזכירה לעצמי לא ליפול לתהום שלך ושומרת לעצמי הזכות לברוח.

בעצם כל מה שיצא לי מהפה זה,

"איש שלי, אני אוהבת אותך, ברור שאני סומכת עליך"

הוא החל במלאכת הקשירה ומילותיי נבלעו אי שם באויר...

ידיים מאחורי הגב, רגליים אחת לכל צד של מיטה, והתחת הבוהק שלא משאיר שבב של קינאה אפילו אצל שילגיה גבוה למעלה.

"ועכשיו בייבי, נוקיע ממך את הפחד. כמה זמן אנחנו יחד?"

אני נושמת לרווחה סהכ 4 חודשים, 4 הצלפות זה פשוט לספוג.

"ובייבי, כמה ימים יש בכל חודש?"

לא עניתי.

הפחד שיתק אותי לחלוטין, אולי הייתי צריכה להסתכן בכזב ולהפגין את האמת כולה. מאוחר מדי.

לא נותר אלא להתמודד עם הפחד, לא הפחד של השוט והכאב, אלא הנסיקה לטוטאליות.

אחרי 50 הצלפות כבר הייתי בספייס והפסקתי לספור.

הוא החזיר אותי אליו ומילא אותי שוב ושוב באהבה שלו.

בשלב מסויים ורד נעלמה מהחדר.

הגב שלי והתחת שלי שינו צבעים והאיש הזה שלי צייר אותי מחדש.

הוא הדליק נר ובשעווה סימן את גבי במשך זמן רב.

האיש הזה שלי נשא אותי למקום בו התחלנו את הערב, לחדר האמבט וסובב אותי למראה.

"מה יש לך על הגב בייבי?"

"ראשי התיבות שלך איש שלי"

"בואי בייבי"

הוא הוביל אותי החוצה למרפסת והתיישב על הכיסא.

"שבי עלי בייבי, תראי לכל העולם למי את שייכת"

התיישבתי על הזין הזה שנוצר עבורי והשלתי ממני את רסיסי הפחד שהתנפצו בתוכי.

ושם לעיניי עשרות צופים ולרחש הגלים,

התמסרתי.