הכל עניין של אמונה..

כמו כוסית וויסקי טובה, זה מתחיל בגרון.

במקום תחושת חמימות שעוטפת, קור עז מתחיל להתפשט ויורד לאט לאט,

אני מרגישה אותו מגיע ללב שלי ומתיישב.

העצב הזה זוחל בכל וריד ומגיע לכל איבר.

ישר לבטן הרקה.

מלווה בדמעות בלתי ניתנות לשליטה, כמו סכר שנפרץ.

אני מתמסרת לעצב הזה, בשקט, שנינו רוקדים יחד את הריקוד המוכר שלנו.

אני מתנפצת יחד איתו, מתרסקת לאלפי רסיסים.

הנה, הוא התיישב כמו מלך שניצח במלחמה קשה.

זה רק זמני.

מחר יום חדש.