אז הגיע הזמן לתת לך שם חדש.
אתה שהראית לי את הדרך החדשה, ואני, כל הכבוד לי, הסכמתי ללמוד.
הושבת אותי לרגליך וליטפת את שיערי, עצמתי עיניים והושטת יד, ובפעם הראשונה אחזתי בה, חזק.
מסע ארוך זה היה.
טיפסתי על הר סבוך, יחפה.
כפות רגלי פצועות.
פני חבולות.
והנשמה, זו שהיתה מלאת שנאה, כעס ורעבה לנקמה,
היום היא לומדת דרך אחרת.
מילאת אותי שם בשדה,לימדת אותי לבקש בצורה מדויקת מה אני רוצה.
כן, מותר לבקש.
וביקשתי אותו.
ואתה חכם, נתת לי אותי בתוכו.
ועכשיו כשאני מטפסת על הר גבוה וקופצת, הוא מזיל דמעה של דם.
כשאני מתרסקת,הוא משלם.
כשאני זורקת את עצמי ומנפצת לאלפי חתיכות, הוא מפורק.
חכם אתה.
מצאת את הדרך.
ואני כועסת עליך.כי הוא לא שלי.
זה רק שיעור.
לבד אבל אחרת.
"אני לא יכול להציל אותך"
והלב שבור ומדמם והפנים חוטפות.
אז מי יציל? כי הוא לא בשבילי. זה רק בכאילו.
אני יודעת. קללה, מתנה, איזו תווית שנשים לזה, גם לך פעם קראתי בנזונה...
אז עולם כמנהגו סובב לו.
יצאתי להילחם בך.
סטיתי מהדרך, החוצה, לג'ונגל, פתחתי דלת, והלכתי לאיבוד.
חלשה.
ואתה חכם שלי, מעניש בדרכים מיוחדות.
כלאת חיה בתוך כלוב.
שאגתי, שרטתי, נזרקתי, בעטתי,ירקתי..
וככה בשביל ללמד אותי את מלוא השיעור העמדת אותו מולי בשיא כאבו.
ואני ראיתי את מה שביקשת.
דקה לפני, כמו תמיד.
והידיים רעדו.והנשמה זעקה!
והתחננתי שיסתובב ושתיתן לי אותו לעוד חלקיק שניה לפני שאתה לוקח, כי טעיתי.
אבל לא נתת, והוא לא הסתובב.
ואני ידעתי.
ושם, במקום הזה שאתה נותן חיים ולוקח חיים קיבלת החלטה.
או שתיקח אותו לתמיד או שתשאיר.
ולי נותר רק לדבר לליבך.
ובאותו הלילה אני ואתה שוחחנו, והחיה שבי נזרקה לתהום ולשאול, וכל הלילה, אני התחננתי, נתתי לך עוד חלק ממני בתמורה.
והנשמה שלי התרוקנה.התמסרה.נתנה את המתנה הכי גדולה שיש.
וזה כבר לא משא ומתן.
יש בי מספיק אהבה בשביל שנינו.
אני אעמוד בגבורה במילה שלי.
כי מילה זו מילה.
דרך חדשה.
אהבה.
