לפני 8 שנים. 29 באפריל 2016 בשעה 20:01
בשקט בשקט,
כשאתה כבר סוגר את עינייך,
אני מלטפת אותך.
לוחשת לך שאתה נאהב,
ושאני ראויה.
מבט חטוף במראה,
תזכורת לאני של פעם שהיתה.
מעיפה מבט לאחור ומפזרת שובל של אומץ.
מנפצת אותה.
מאפשרת לדימעה אחת טרם פגישה.
זוכרת את הריח,
המחנק.
חוסר שליטה.