הכל עניין של אמונה..

כשאתה מרגיש אותי כמו חול בין ידייך, האצבעות שלך מתחילות להרגיש את האדרנלין, כן בדיוק, בקצוות.

אתה לוקח נשימה עמוקה, מחייך ומתחיל במלאכה.

אתה דופק מסמר מסמר ומקבע אותי חזרה בתוך נישמתך,

שם, הדרך מוכרת, שם בתוכך התחושה נעימה ומחרמנת.

שם אני מנשילה אותי וזורמת אלינו, ליצירה שלך.

אתה לא חודל ואתה מסמן אותי שוב ושוב לבל אשכח אותך.

שם, במקום המוכר, אנחנו מתערבבים בנו ומשפריצים מטר שלנו.

עכשיו אתה מכור, עכשיו יש לך סימן קבוע.

עכשיו תורי.