יושבת בשטח בחווה ומחכה למתוק שלי..
הוא בטוח בעצמו בזירה ואני זזה הצידה.
מתיישב לידי ילד מיוחד ומפרק לי הכל לפרופורציה.
ילד: איך קוראים לך?
י.
ילד: י.? איך קוראים לך?
איך אתה רוצה שיקראו לי?
ילד: אמא
אמא שלך עוד מעט תבוא
שב.
ילד: אמא שלך גם תבוא י. אמא?
לא
ילד: איפה היא?
מצביעה לו על השמיים.
ילד: מתי היא חוזרת לקחת אותך?
היא לא.
ילד: קיבלתי מדליה.
אתה אמיץ חבר. לכבוד מה?
ילד: ליטפתי כלב וסוס. עכשיו את.
מלטף אותי.
אתה ראוי למדליה. אתה טוב באהבה.
הילד התחיל לקפוץ ולשמוח..
ילד: בואי י. אמא בואי לשמוח.
אנחנו קופצים יחד והבן שלי מצטרף.
ילד: י. אמא, מה לא טוב בבן שלך?
עוד לא גיליתי חבר
ילד: יש לו קוקו, הוא ילדה .
לא. הוא רוצה קוקו.
ילד: לא! ילדה עם קוקו.
הבן שלי מסתכל עליו, מסתכל עלי, אני מחייכת אליו.
הוא חוזר לסוסים שלו.
ילד: י. אמא. את אמא טובה. תקחי אותי לאמא. אני רוצה להראות לה מדליה .
טוב חבר, נרקוד איתה.
הפלא ופלא, אמא יוצאת מהרכב האדום שחיכינו לו יחד מעל שעה. הלכנו יד ביד נירגשים להראות את המדליה.
הילד צעק לעברה, אמא תראי! מדליה!!
היא בתגובה ענתה לו,
"בוא, אני צריכה לשלם".
ילד: י. אמא, אני בא אליך.