הכל עניין של אמונה..

"י. שוט עכשיו!! שוט! הוא לא זז לך! הוא לא קשוב לך! שוט!! שוט!! את מסורבלת!!"

לא הצלחתי להניף את השוט, לא ניכנסתי לסינכרון עם הסוס שלי.

מעדתי איתו ופיספסתי את הקורה.

כמה אכזבה.

מה נסגר עם הדמעות האלו בשנה האחרונה.

סהכ היו בעוצר 30 שנה.

Note to self: לארגן להן שולט הארדקור במיידי.

"תפסיקי לצקצק עם הפה, מורידים ניקוד על זה בתחרות, קדימה י. שוט עכשיו!"

משהו נעצר בי. תחרות? איזו תחרות בראש שלה..אני רוכבת בשביל פאן.

"תעצרי. רדי מהסוס."

זה העלבון הכי גדול לרוכב.

רוכב שנדרש לרדת מהסוס הוא פסול, אין לו יותר הזדמנויות. 

כבר לא חומר ביד היוצר. 

הוא תקוע.

עצרתי. סירבתי לרדת.

הידקתי את עצמי על האוכף.

נזיפה.

"את חושבת שתמשיכי לבוא עם שוט קצר, מכנסי שטח שמתאימים ליער במקום מדי אינגליש, תתבכיני שחם לך, תתני עבודה 70% אחוז, תדהרי בזוית עקומה והסוס יקשיב לך? איפה הכבוד העצמי שלך? את בינוני? עלית רמה מזמן ושכחת עצמך! רוצה בינוני הנה בינוני!!"

היא הורידה את הקורה לחול ונתנה לי הוראה לדהור.

כמה משפיל. לקפוץ מעל קורה בגובה הקרקע. לעשות בכאילו.

היתה לי בחירה, לקפוץ כמו שאני יודעת או לקפוץ בינוני.בכאילו.

ניגבתי את הדמעות. 

באינגליש לא עונים למדריך. מצייתים.

הנפתי את השוט וחתכתי את האויר איתו.מכה הגונה והסוס יודע את תפקידו.בדיוק כמו נשלטת.

זיכרון מתוק הציף אותי לרגע ועשיתי סיבוב נוסף בדהירה ולו רק להתענג על הזיכרון. 

קפצתי גבוה למרות שלא היה צורך.

"אל תחזרי לחווה בלי מדי אנגליש, שוט ארוך וחיוך, עלית רמה מזמן. תיפרדי מהסוס הזה יפה. יש לך הפתעה שמחכה לך באורוות."