הכל עניין של אמונה..

רציתי להתחיל את הפוסט הזה במילה 'יתכן' אך החלטתי להחליף אותה במילה 'בטוח'.

בטוח פגעתי כשבעטתי.

איך זה קורה כשאני מלאת אהבה אליך?

בתוך תוכי אני מפחדת להרגיז אותך, בעצם אתה מקבל איזה נוקאוט, ללא כוונה, שמתבשל אצלי על אש הרבה זמן בבטן העמוקה.

יש הרבה היגיון, אבל הוא רק בתוכי.

והדבר שלכאורה הכי פשוט לעשות שהוא בעצם להגיד את הרצון שלי, הוא הכי קשה לי.

נשמע כמו אגו שהשתלט על הדירקטוריון כאן.

בסוף אני הופכת לכאב ראש שלך.

לכאורה.

רק רוצה עוד ממך.

לבקש. 

זה קשה.

זה אינטימי לי ללחוש לך באוזן. 

לא להסיר מבט.

העיניים נוטשות אותי יחד עם המילים ומזדיינות יחד אי שם רחוק ממני.

אתה אוחז בי כמו מריונטה להנאתך.

כוסאוחתק.

לכאורה.