לפני 5 שנים. 21 בנובמבר 2018 בשעה 6:53
אני יושבת באוטו מול הבית בו גדלתי ומנסה לסדר את עצמי.
עשרות הודעות שמגיחות להן מהנייד ולא אחת שבא לי להתעסק איתה.
נזכרת בסיטואציה לפני מספר חודשים ששלחת הודעה ועניתי,
הגעת תוך 10 דקות.
זה לא יקרה הפעם.
אני לא באמת מדברת את הכאב שלי.
אני קורסת לעצמי.
אני מסתכלת על המרפסת שהייתי מתבוננת על העולם ממנה ועכשיו אני בעולם מתבוננת על המרפסת.
הרבה השתנה.
הידיעה אותה ידיעה.
כלא הוא בראש, לא מאחורי סורג ובריח.
המחשבות שלי יוצרות אותי.
חופש הבחירה שלי הוא הכוח שלי.
תמיד היה.
מי שאיתי לוחם כמוני ועלי,
אני פאקינג שווה.
