הכל עניין של אמונה..

אני עובדת בלילה, כשכל השדים שלי מתעוררים.

אני לא נלחמת בהם, פשוט לא הולכת לישון אז אין להם זירה להתעורר ולהתלוצץ בה על חשבוני.

לפעמים אני מניחה ראש אצל נשמה שאני בוטחת בה במחיר ידוע מראש, אני מתמסרת לעד למילים "אני שומר עליך" וחורטת אי שם בנבכי נשמתי אהבה שלעולם לא תתנקה.

אני עייפה מבפנים, לשמור עלי. 

אי אפשר באמת להתייצב לקצב הזה, במיוחד בשתיקה שלי, בפנים אי שם אני מנהלת אלפי דיונים, ויכוחים, עשרות סוללות של עורכי דין מקבלים החלטות הרות גורל.

מושחטים, בעלי אינטרס, חלקם מאהבה חלקם משנאה, קינאה, חום, סקס, מזור, נתינה וחוזר חלילה למהות שלי, אהבה.

פאקינג מנעד שלם בשתיקה.

ואני שם, 

צופה.

ידי החזקה.

בסוף, 

רק אני,

מחליטה,

מה טוב לי,

ומה רע.