לפני 5 שנים. 15 באפריל 2019 בשעה 15:48
כשהיית מסיימת טיפול היינו חולקות בריוש.
היינו נהנות כפול משום ששתינו היינו זקוקות למזון, חולת סרטן ואנורקסית.
להמתיק את הגורל קצת.
עוד שבוע אסמן שנתיים למותך, פאק את חסרה לי בכל רגע ואת נעה איתי בכל יום.
באת ללטף אותי היום ולספר לי שזו הישורת האחרונה.
מכאן יהיה אחרת.
הסוד הגדול יצא לאור ואני ברגשות מעורבים ומלוחים.
עכשיו אני כבר לא מתביישת, זה הוא שצריך ללבוש את מדי התבוסה.
אלימות היא אלימות והיא לא בוחלת באמצעים.
ואתה.
התקשרתי אליך היום להגיד תודה.
פשוטה.
כמה לא פשוט להתבונן מהצד ולראות מישהו נפגע על בסיס קבוע.
אתה דואג לי ואני חתיכת ברת מזל.
סלע איתן שלי.
חטפת ממני שנים אינסוף סטירות ויריקות לפנים והנה,
אתה סלע איתן.
אתה כאן.
איתי.
אני אומנם לא בדסמית אבל אתה כולך שולט אחד אמיתי.
אני אמיצה והרבה בזכותך..
שתדע.