הכל עניין של אמונה..

הפחד המרגש הזה מתחיל להתרוצץ בנימי גופי והפה שלי מפיק שטויות בקצב של ריאלטי טראש סוג א.

הניחוח שלך משאיר שובל של גבריות שהונחה בצד.

מחטים וציוד חיטוי מתערבבים עם זיכרון רע ונדחקים מיד למגירה שננעלה מזמן.

שקט.

אני סומכת עליך.

אני בוחרת אנשים בקפידה מדוייקת והם נשארים לזמן המדוייק שלהם, 

כשאנחנו יחד זוכים אנחנו נשארים לדגדג לנו לעד.

מפשילה מכנס ואינך שם לב שהיד שלך מונחת בדיוק על השפתיים שלי.

קריעה ובעילה. 

לא.

אני נבוכה מולך למרות היותי קאנבס פשוט, אתה מזיז, בודק, מסתכל, בוחן.

אומן. 

אתה לא שם לב שעייני עושות את אותו הדבר ואני מבינה עוד טעות מולך שעשיתי.

Bygones...

מחבקת אותך בדמיוני ומודה על השיעור המדהים שאתה ונשכבת על המיטה.

אתה בדיוק הבנאדם שנועד ללמד אותי את מה שהייתי זקוקה ללמוד.

אני עירומה ואתה מתחיל לצייר ולחרוט.

אני מתמסרת לכאב ומתבוננת עליך. 

אחרי 4 שעות של יצירת מופת אתה מנקה אותי ואני בפעם הראשונה ניהנת מהמגע שלך ונידלקת ומתחרמנת, אינך מניד עפעף ופרי דמיוני נשלח לזיכרון מתוק של could of...

שולחת גיחוך קל לואקום שניקרא מרפי ושוב מסתכלת עליך מנקה את האגן שלי בתנועות עגולות.

קאנבס.

אבל רטוב...