אעלק לצאת ממצרים יש דיבור על זה, לצאת ממצרים כי כולנו קצת במצרים השנה זזים קצת באי נוחות הערב אצל הדתיים חגיגה. כל הטקסים של החג מבוטלים בהוראת השלטונות, אין תפילת חג, לא שולחן עמוס באורחים משפחה הגדות שירים וכרפס. ואתם יודעים מה זה להיות דתיים בלי הטקסים הקבועים? בעדה שלי היו קוראים לזה פוגרום. הפיד של הרוחניקים מלא במשמעויות שנוצקו לתקופה. ומה היציאת מצרים הפרטית שלך? ומה תיקח איתך לדרך? מאלו הרגלים אפשר להפטר? וכמה שהתחברתי מחדש לדברים הבסיסיים שיש בחיים. בריאות, משפחה, שפע, נתינה. ומצרים צוחקת קורונה? בוא... בוא תחזור רגע למצרים, בוא חביבי לא לפוסט טראומה שלך, זה רק התגובה שלך למצרים. תחזור למצרים המקורית רגע אם אתה רוצה לצאת לאנשהו. לטראומה. לא ללטף צלקת, בוא תחייה את הפצע. אין לך אחד? (כי החיים שלך לבנים ופריוולגים וגדלת במשפחה מתפקדת) קח מצרים אחד מהקולקטיב- מגיפת הדבר השחור, עבדות במצרים(יש דיבור על גופות של תינוקות שנדחסו לטיט, ואתם יכולים לתאר לעצמכם מי דורך על הטיט כדי לדחוס אותו...), עבדות בשדות הכותנה של ג'ורג'יה (רק אחד מעשר עבדים שנחטפו באפריקה צלחו בחיים את החצייה האטלנטית. גם הדרך היתה גיהנום לא קטן), שואה (לא צריך להרחיב נכון?) אז... אתה יכול לחוש מצרים? להיות במצרים? לשרוד במציאות אכזרית בסבל נוראי יומיומי להתנהל בעולם עם חולי ורקב וחוסר אונים ולפגוש שם את האדם הפוגע, הנוגס. הבן זונה.
בוא נראה אותך עכשיו יוצא ממצרים סדר לבד אעלק לי זה נשמע כמו אוי אוי אוי
רגע. לאן אתה בורח? ממצרים אי אפשר לברוח תשהה תנשום באהבה לתוך המצרים תחבק אותה כן שכחת איפה אתה מצרים זה להיות קצין בשבי הסורי במהלך מלחמת יום כיפור מצרים זה לחפור קבר לילדים שלך שעדיין עומדים לידך מצרים זה להרגיש את הגוף שלך נרמס ברוע זה להתעורר כל בוקר בלי שום רצון לחיות תחבק נראה אותך צא מזה נראה אותך
ואני נזכר שאם אני רוצה שינוי צריך לגבות אותו ביציבות פיזית נפשית וזוגית ואני מה לעשות לא נוטה ליציבות (גם היא לא. כאילו פיזית כן אבל...נו...הורמונים משגעים)
אז שוב, כמו בכל שנה, בלי משככי מציאות מגבירי מציאות דופמין וסרוטונין ריקים מתוכן
קפה, סיגריות, אלכוהול, שכטות כבר הפסקתי לפחות עם זה לא אצטרך להתמודד, מין מזדמן, בשר, מסכים, אוננות. כל זה הולך.
מה כן?
מזון בסיסי שמנקה את המערכת- אורז וירוקים בגדול, תשומת לב לדפוסים, למחשבה, סקס עם האישה, חשיפה מנטאלית (דרוש.ה מתנדב.ת שידרוש ממני להשאר מחובר לעצמי כי לבד זה קשה ויחד זה מענג), ריכוז בכאן ועכשיו, הרבה שינה, יציאות לטבע (כי שם אין לאן לברוח, מעצמך), רכות עם עצמי, אמפטיה, לכתוב הרבה, לבטא, לאזן את הפריצה הגדולה של האביב, טיפולי שיאצו אצל הקוסמת שלי, סקס, חמלה, סקס, סשנים אבל כאלה אמיתיים עמוקים של נוכחות.
אולי לגלות זו לא המילה הנכונה כי אני מגחה כבר שנים, לבטא. להיות עם התחושה בנוכחות בחיים האמיתיים.
הלכת פעם עם נעלי עקב וחוטיני גבר? בטח אתה יודע (ואת בטוח יודעת) שזה משנה את הדרך שבה הגוף מתארגן ומתייצב על האדמה. ומכאן גם המוח מתחיל להתייחס לגוף בצורה אחרת.
אז אני מגלה בי תחושות חדשות בגוף, אורגזמות שנבנות ממקום אחר והכל כלכך יפה ומתוק. והאישה שאיתי? אני פתאום נהנה ממגע איתה שהוא מיני אבל אירוטי, ליטופים, מיזמוזים, ליקלוקים עדינים
ומה העניין?
הסקס הגברי.
כבר לא עושה לי את זה, לא בא לי, לזיין? כלכך משעמם והעונג הרבה פחות משמעותי.
ומה אם אשתך? לא חסר לה?
(והנה מבול של פניות בדרך- בוא, אני אזיין את אשתך)
בינתיים לא חסר לה, גם היא מתענגת על האני החדש, אבל כן, אנחנו בהחלט מפלרטטים עם הרעיון לצרף גבר לאינטימיות שלנו.
אז מה? כבר לא תזיין? אל דאגה, אני בגל הנשי וכשהוא ירד הגל הגברי יחזור לשלוט. והתנועה הזו, אני לומד להכיר אותה ואת מה שהיא מביאה איתה, להינות ממנה, לסבול ממנה.
החיים ממשיכים
והיופי האמיתי?
את לא יודעת מה חסר לך עד שזה מופיע לך מול העיניים, הנה, תקשיבו לזה-
אני לא מיוחמת לסקס אישתי היתה פה עכשיו בעבודה והציעה שנחזור הביתה יחד, היא קלטה שאני לא מרוכזת... ואין בי צורך לשכב איתה יש בי צורך שגבר ייקח אותי ישחק בי יעשה אותי שלו בזרע ודמעות הנשיות שלי מיוחמת, הגבריות רק רוצה לזוז הצידה ולשבת בפינה בשקט ולא להפריע אני רוצה שהזין שלי יטפטף בכלובון שלו כשכל הגוף שלי מתפתל מעונג נקבי לתת דרור לנקבה שאני כי גבר אני מספיק. אבל נקבה? עדיין רק פוטנציאלית.
אז בסדר, לנשים כבר מותר להצביע ולגברים מותר להינות מזמן איכות עם הילדים. יש שוויון. התפשרנו/למדנו שגבר יכול להיות במהות נשית לפרקים ואישה יכולה לבטא מהות גברית ועכשיו מה? מבטלים את השוני? יורדים על גבריות רעילה ונשיות בוצ'ית? בואו, גבר מותר לו (נדרש ממנו) לבטא את הצדדים העדינים שבו, את הרגשות, לתמוך בתהליכי התפתחות של האישה. זה לא אומר שהוא נדרש לסרס את הגבריות שלו לא ולא מה? ישב עם מסך קטן ויראה גברים אחרים מכים אחד את השני לקבל ריגוש? יצפה בפורנו אלים בשביל להרגיש כובש? ילך לדרבי כדי להרגיש חלק מקולקטיב תחרותי? וכשאתה שוכב עם האישה שלך, תמיד אתה רוצה להיות למעלה? לכבוש לשלוט לזיין? או שלפעמים מה שאתה רוצה זה שהאישה תיקח אותך תצמיד אותך למזרון ותזיין לך את הצורה כשהיא רוכבת עליך בפראות? יש מקום למגוון צריך להיות כי אנחנו חיים בתקופה שהמצ'ואיזם הולך ומאבד את מקומו כדרך חיים לגיטימית, את השוויון כבר השגנו וכדי שגברים לא יסתובבו בעולם חסרי תחושת ערך ונשים יוצפו בחרדות ובילבול צריך להמשיך לשלב הבא-
ללמוד לשחק על הרצף, על המנעד, לתת מקום לצורך הגברי ללכת על הקצה עד סכנת מוות, לכבוש ולהיות ממוקד עד התעלמות מכל מה שסביב, יחד עם היכולת לבטא רגשות עדינים, לתמוך בהצלחת אחרים, לערוג לאהבה. כי המרווח בין הקטבים יוצר מתח, והמתח יוצר תנועה (ואם לא, הצטברות שמביאה לפיצוץ) וכאשר תנועה של אחד משתלבת עם תנועה של שניה, ובכן, נולדת שם תשוקה.
הירהורים בעקבות המבוא של "דרך גבר" שבת של עונג ביצ'יס