יוצא לאור

 מה שאני רוצה זה לשבור את הכל ולהתמקם בין רגלייך בפה פעור

לא. את לא יכולה לצאת.

אני לא יכולה להשאר, גם ככה אני מוותרת כאן על החופש והעצמאות שכלכך משמעותיים בשבילי.

אני יודע, ומבין, ועדיין, תסתכלי מסביב, כולנו תלויים בך. בלעדייך לא נוכל להמשיר ליצור. 

היא מעיפה מבט על החלל הגדול, כל העונג הזה מסביב כבר כואב לה. היא מרגישה את המודעות שלה צפה בענן מנותק הרחק מגופה, מפוזרת, מבוזרת. כל אחד מהנוכחים נוגע בנפשה ונוטל פיסה ממנה כדי להתחבר למעיין שבו ולהוציא מעצמו משהו מופלא.

אני מרגיש את הכאב שלך, אבל את יודעת- אני יכול להיות לחבר אותך בחזרה

היא נאנחת

את רק צריכה להתמסר

היא עוצמת עיניים לוקחת נשימה עמוקה ונושפת בחוזקה, מנסה לדמיין איך הוא יחזיר אותה הפעם.

שום שקט אין שם, הוא רואה את העיניים שלה מתרוצצות מתחת לעפעפיים. הוא נצמד אליה, נוגעלאנוגע ולוחש באזנה

היא מרגישה את הברכיים שלה הופכות למים והפנים שלה מתעוותות בכאב כשהיא מנסה.

הוא לוחש עוד לחישה כורע לפניה אוחז ברגליה, מייצב אותה, מפסק אותה פיסוק קטן וכשהוא מתרומם הוא נותן לידו לעלות בין רגליה

האצבע שלו טיפסה עדינה ונחושה עד לנקודה, לשורש שלה. היא נאנחה מרגישה את הכרתה חוזרת לגופה, את הנשימה מעמיקה והסרעפת הכווצה והכואבת נמתחת ומשתחררת.

הוא נוגע, לוחש לה

את המוזה שלנו

כשאת פה איתנו נוגע בנו האור ותשמרי על עצמך, עם לא למעננו אז למענך, ובכל פעם, את שומעת מתוקה שלי קטנה? בכל פעם שאת מוצפת תחזרי לנקודה הזו.

תשובי לגופך.

ואז כשהתחלתי להקשיב,

לתת למשפט של הבנאדם להגיע עד הנקודה שלו,

גיליתי אוצרות.

When I'm sad she comes to me

With a thousand smiles

She gives to me free

It's alright, she says

It's alright

Take anything you want from me

Anything

The minute you let her under your skin then you begen to make things better

אני נותן למילים שלהם לחלחל (אני אוהב את המילה הזו) לתוך התודעה שלי.

נותן- מוריד הגנות. מנטרל ציניות. מתייחס בכובד ראש. בהקשבה של הפנמה.

את זוכרת את ההכי עמוק שלך?

על הרצפה מתפלשת בהפרשות שלך בגוף כואב?

כזה.

כי אני סומך עליהם.

אני סומך על עצמי שאדע לברור את המוץ מן התבן

ואני נותן מקום למילים. שם עמוק בפנים. שיתיישבו. שיתנהגו מצידי בצורה טפילית וירבו את עצמם. שהאקו שלהם יהדהד. שיעשו אינטגרציה עם הקיים והידוע ויהפכו לניצנים חדשים.

חלונות נפתחים, כי דלתות זה לא בשבילי.

אני מעז לחלום

לא בחרו בי.

תכלס, הפסד שלהם.

אבל אני לא מאשים אותם, יכול להיות שהמצע שלי היה מעט נוקשה

ובחוגי בית תמיד גירשו אותי אחרי שסטרתי למדברים מאחור שמפריעים לכולם

ודילול אוכלוסין זה רעיון חדשני (עם כי תודו שצריך!)

הפסד שלכם

הייתי בונה לכם עולם חדש מופלא!

...ואז, כשעלינו בעליה היא שאלה אותי- דרדסאבא זה עוד רחוק?

ועניתי- רחוק מאוד.

עכשיו, לא שיקרתי. 

אמרתי לה את המצב לאשורו.

ואחכ התגובה שלי עוד הדהדה בי. הרי יכולתי להשיב באמפתיה לאודם הזיעה וקוצר הנשימה שיש רק עוד קצת, עוד עליה קטנה, לתת משהו להאחז בו.

ובחרתי באמת החדה.

עד לפני חודש עוד יכולתי להאחז בתירוץ שככה גודלתי, אלו התגובות ששמעתי מגיל 0. בלי אמפתיה, רק המצב כפי שהוא.

אבל הבטחתי לעצמי שמגיל 40 אין לי לגיטימציה להטיל את אחריות על מי שגידל אותי.

אז בסוף אלו דפוסים שהשתרשו ועם קצת תשומת❤ ועבודה פנימית אני יכול גם אחרת.

אולי אפילו להציע יד בעליות הקשות.

אפריקה עשתה לה טוב

ופתאום היא מצמידה את האגן שלה לשלי ולוחשת כמה שהיתה רוצה לבעול אותי

להקשיב לגניחות הקטנות שנפלטות ממני

אופק של יום חדש?

אני על הספקטרום

ואז

אחרי שאני כבר רוכב עליו כולו עמוק בתוכי

מזמזם מהאגן

גונח ומתפתל

היא אומרת

בוא אלי

על הברכיים

טוסיק צמוד למזרן

עדיין רוטט 

מתנוענע כמו מעצמו

מחליקה את היד שלה על המזרן זוקפת שתי אצבעות אל מול הטוסיק הפעור

שב עלי

היא לוחשת

אני רוצה להרגיש אותך מבפנים

פועם

מתכווץ 

מרפה

והיא מכוונת אותי באצבעותיה 

מכוונת למקום שבו אני כבר לא פה ולא שם, רק הטראנס שהולך ומתגבר

ואז היא שולפת את האקדח שבשפתיה מכוונת לי לתוך האוזן ויורה את המילים

זו הדרך היחידה שאתה תאונן בה

כשאתה יושב עלי

האורגזמות שלך שייכות לי עכשיו

היא מקבלת את הזין שלך

ואני את האוננות שלך

זאת החלוקה

המילים חודרות את כל ההגנות שלי ומתיישבות צרובות בי

ואתה יודע שהייתי יכולה להגיד לך משהו הרבה יותר נבזי, נכון?