לפני 5 שנים. 18 בפברואר 2019 בשעה 5:06
רק אתמול היית בדנגן וכבר אתה גורר אותי לפליי פארטי??
הגזמת!
אני יודעת שהתעוררת אבל תנוח
יוצא לאור
תתפקסתתחדד
תחתוך את עצמך כדי להתעורר
אל תאחר
אל תפספס
תמהר
תתלבש, צא לעולם
כמו פקיד שפותח אשנב קטן
לפני 5 שנים. 17 בפברואר 2019 בשעה 6:19
אני עדיין באורות
תיכף אנחת
מזמזם בכל הגוף
לפני 5 שנים. 16 בפברואר 2019 בשעה 9:55
אז הנה זה קרה.
יצאנו מהחור הפריפריאלי שלנו, שעתיים נסיעה כדי להשאיר ת'ילדים אצל סבתא
עוד שעה נסיעה להופעה מעולה שהדהדה את הגוף בבאסים עמוקים ששוברים כל מחסום בדרכם ישירות אל הלב
ולמנה העיקרית
יציאה זוגית אל הדנג'ן
אתם מבינים, זו מסוג הצעדים שמקרבים אותה אל העולם שלי. חששתי מזה, איך היא תגיב בתוך כל הסליזיות של המקום. פחדתי שהיא לא תגיב טוב. פחדתי שתוטרד (התנהגתם למופת! והמחמאות שהחמאתם לה מאוד עזרו. תודה!)
אבל החוויה ריסקה את הפחד
גם אני ניתצתי/ניצחתי גבולות, להסתובב בעיר הגדולה בשמלה שחורה קטנה בתחושה טבעית כאילו זה משהו שאני עושה יום ביומו...
יותר משעניינו אותי האנשים מסביב כירכרתי סביבה, לא הורדתי את הידיים ממנה. לא רציתי להוריד אותם לרגע. חשוב, לא מחשש אלא מחיבור.
כמה טוב לי שיש לי אותה, שיש לי בת זוג שפתוחה להכיר ולנסות ומעודדת אותי פשוט להיות מי שאני.
למה לא לבשת את השמלה היא שאלה? לך תתלבש.
אני לא אצליף בך היא אמרה לי, אבל תראה לי מי עושה לך את זה וניגש לבקש. קולטים? הונילית שלי גוררת אותי לבקש שיצליפו בי!
אוףףף
אני אוהב אותך
חולה על הטוסיק המתוק שלך!
לילה של יציאה מהארון
של הרחבת גבולות
וזה מרגיש טובבב
לפני 5 שנים. 14 בפברואר 2019 בשעה 9:11
אז בשישי אנחנו עושים גיחה למרכז,
קצת קולטורה.
וחשבתי לעצמי
אולי זו ההזדמנות להכיר לה קצת את העולם המטונף שלי בלייב
עכשיו, הפעם האחרונה שהייתי בדאנג'ן היתה כשהוא היה ביפו...
ואני חושש
כי אם היא לא תרגיש שם בטוחה אנחנו נצעד שנים לאחור בהתהליך שאני מנסה לפתוח אותה אליו
מה אתם אומרים?
ונילית עם נגיעה של קינקית תרגיש שם בנוח?
לפני 5 שנים. 10 בפברואר 2019 בשעה 10:07
אני מוצא את עצמי מוכן לפתוח במסע ארוך ומסובך להגשים לעצמי פנטזיה
זה לא דורש ממני רק להיות כנה עם עצמי, להכיר את המקום ממנו אני פועל ולתת לעצמי להיות נוכח וחשוף כפי שהתחייבתי לעצמי מאז ומתמיד. בדרך כמובן התבלבלתי והתמכרתי, צללתי עמוק לתוך דמות שיצרתי לעצמי בפנים כדי לאפשר את החוויות שחוויתי.
היום אני שומר על ההתמסרות והרצון להיות נוכח בכל שלב בתהליך, ועדיין העין השלישית מסתכלת פנימה ומבקרת את התהליך.
איפה הייתי
אני גם כנה עם זוגתי
אחרי שנים של הדחקה הסתרה כבילה עצמית וזוגית אמרנו שנינו חלאס, או שנהיה במלוא הדרנו או שנפסיק את הצגת הזוגיות הזו.
אז אני גם חייב לתקשר איתה את הדרך שלי, חייב בטוב, כן?
וללחוש לה באוזן בזמן שאני מתפתל בידיה את כל הסודות המלוכלכים והטהורים שאני רוצה להפוך למציאות. אצלנו זה אף פעם לא פשוט וקליל, אנחנו חופרים בדברים.
אז אני הופך דברים למסובכים
רק כדי להרחיק אותם ממני, שלא אצטרך להתמודד. ולשמור על האיזון שלנו, גם ככה אנחנו כבר תקופה ארוכה חיים בתחושת מחנק מצליחים בקושי להשאר במרוץ החיים
זה לא זמן לשינויים או דרמות עכשיו. למי בכלל יש אנרגיה להתמודד עם עוד דרמה.
אז אני הולך רחוק ומסובך כדי להגשים לעצמי פנטזיה, לא פנטזיה - פאקינג להגיע למקום שמאפשר תעופת חושים וצלילה עמוקה
במקום להגיד יפה ופשוט
מותק, יש פה עניין שאני חייב לחקור (...ואז חפירה של שעתיים ודרמות וזה)
ולה להסביר בצורה פשוטה מה השתבש ולבקש יפה חיבוק
ורעיון שאני רוצה בו
ואולי גם היא
תרצה בי
לפני 5 שנים. 16 בינואר 2019 בשעה 9:29
וואו הצטברו בי המון דברים
והפסקתי לכתוב
אז הם צבורים
יאללה לפרוק
ביקרתי על ענן לפני חודש, התרווחתי על כל הרך והנעים הזה לכמה ימים. תחושה שפרצתי את תקרת הזכוכית שלי. עשיתי את זה. ובו זמנית שלא כהרגלי לא איבדתי פרופורציות ולא עפתי מהר גבוה וחזק מדיי. חברה שפגשתי הסתכלה עלי במבט סופג ושאלה אם אנחנו פוליאמורים עכשיו, לא מה פתאום. ובלב- hell yha! I'm in love
אחרי שבועיים התפקחתי. והמציאות היכתה בחזרה. אז עשינו מאמץ עצום ולוגיסטיקה מורכבת הנחנו הכל ויצאנו לסופש ארוך של זמן חלום. אני ואישתי.
ושוב חזרה למציאות שטורפת את כל החלום ומשאירה אותו רק הזיכרון עמום שאפשר לשמוע כשהראש שקט. אבל כוסומו למי יש ראש שקט...
ואז התחילו ליפול חללים בבית, הקטן, הגדולה, היא, כולם חולים ואני רצוץ. זוכרים את קווין ספייסי מאונן במקלחת בוקר ומספר שזה יהיה פסגת היום שלו? אז אני מאונן בשש בבוקר בשירותים קפואים.
וברקע... כן... הנה הדבר הגדול הבא- אנחנו עוברים תהליך בימים האחרונים שישפיע על האדמה שאנחנו כל-כך מצפים לה כבר שנים. סטרס אדיר, התחשבנויות עם אחרים, אצבע על הדופק לראות מה ההתפתחויות. ימים של מתח. אני מתמסר לתהליך כמו שאדם שמכיר את הים יודע מתי הוא צריך להתמסר לזרמים. שלחתי את הכוונה שלי בהתחלה ואני דבק בה לאורך כל הדרך, לא מתעסק בפרטים רק מדמיין את עצמי מבסוט בקצה.
נכנסו עוד שתי עבודות. גדולות. לא סיימתי שתי עבודות ונטשתי אותן מדממות בדרך.
החורף הטוב הגשום הירקרק הזה הוא גם חורף טוב בשבילי.
אני מרגיש שאני רק מדגדג את קצה הקרחון של עצמי
לפני 5 שנים. 27 בדצמבר 2018 בשעה 8:57
ועכשיו נוצר המרובע הזה
אני והיא
הוא והיא
הוא לא כל-כך יציב כמו שמרובע יכול להיות אם לומר את האמת אין בכלל מרובע, אפשר לתאר את החיבור כמו אטומים שקשורים אחד בשני, עם יחסי המשיכה והדחייה שאופייניים ליחסים.
ואנחנו לומדים איך להתנהל בתוך כל הסיפור הזה. ואנחנו עושים את זה בעדינות וברגישות
כי החיבור הזה יוצר סינרגיה שהשלם בו גדול מסך חלקיו.
לפני 5 שנים. 24 בדצמבר 2018 בשעה 7:11
אז עם כל הכבוד לווניליות הזוגית שלנו שנפתחה לאהבות/חברים חדשים עדיין משהו מדגדג.
שתבינו, כן, אני מרגיש שמשהו עמוק מאוד נפתח אצלי (ולא זה לא התחת) כל היחס לגברים שסביבי מתחיל לקבל תפנית, תחושת פתיחות מול אנשים שמקיפים אותי מימים ימימה השתנתה, יושב עם חבר לשכטה ומדברים כל אחד על הזוגיות שלו בצורה פתוחה ואינטימית, נפגש עם מעצב ומסביר בצורה קולחת ושוטפת על הקו עיצובי החדש שבא לי לנסות.
משהו חדש קורה.
אבל איפה הייתי? אה, רציתם משהו אחר-
אחרי מקלחת מתחשק לי ללבוש משהו מפנק אז אני יוצא אל האישה בגופייה עם מחשוף עמוק ושסע בגב, כזה שמזמין ללפף בו את היד ולהדק אחיזה
קצת ארוכה, מזכירה חצאית מיני קצרצרה (אני אוהב את זה זנותי..) הבד עוטף ונצמד לגוף ואני מרגיש הכי טבעי וסקסי.
והיא? כשסופסף מרימה את העיניים מהמסך צומח לה חיוך גדול ואומרת- בוא, בא לי לשחק בך.
ואני?
מאושר
איזה לילה...
לפני 5 שנים. 17 בדצמבר 2018 בשעה 20:36
עדיין עף
אבל ברכות
ואתם יודעים מה?
נראה לי שהפעם לא אתרסק בנחיתה
ויש לי מליון תובנות
ואני כותב, לעצמי ולאחרים
ומעבד
ונינוח ויציב ובטוח
שלא כהרגלי
תובנה אחת עמוקה משתרשת לי פה בין הזין לתחת (האיברים הכי פעילים שלי בדכ. טוב חוץ מהמוח. והידיים)
אני אוהב אתכם ואת המקום הזה, הכלוב, אני פוגש פה מיניות פתוחה משוחררת ולא שופטת.
אני פוגש פה א.נשים מרהיבים
אני אוהב אתכם
(בין הזין לתחת)
ואני מוכן להפתח למיניות שונה, פחות אקסטרימית יותר איך לומר- עדינה רכה. מקום שהמפגש בין האנשים בו לא כולל בהכרח אגרסיות אלימות טחינות ופימפומים
(ובכל זאת אני לא מוותר על הצלפה טובה פה ושם)
אז....
הנה הבקשה שלי-
שתפו אותי בפלטפורמות שאפשר לפתוח את התחת וגם את הלב. מקומות ברשת שאנשים משתפים בהם את המיניות שלהם ההתלבטויות הקושי והאורות בלי קשר לבדסמ-ואני לא מקל ראש בכבודו ובכבודכם.
קבוצות סודיות
פורומים
ברים אפלים (בצפון הרחוק?)
כן, כאלה.
יאללה
שוט
לפני 5 שנים. 15 בדצמבר 2018 בשעה 17:46
לפנות בוקר, ממש לפני הזריחה הערתי אותו בנשיקה, ליטפתי אותו ואמרתי שלום. ותודה.
8 שעות לפני כן הכרתי אותם, מרגיש לי כאילו הגענו מאותו כוכב. מתי בפעם האחרונה הרגשתי שמישהו הגיע מאותו מקום שאני הגעתי? לא זוכר. התמודדתי עם אותם השדים שהם התמודדו איתם, השתבללתי כדי לא להביא לעולם את המתנה שלי, הקטנתי את עצמי.
והנה, איתם זה כלכך טבעי, כלכך פשוט, ונכון.
כשהאצבעות שלי מרפרפות על האצבעות שלה שמעסות את הדגדגן גמרתי בעצמי רק מלהרגיש את העונג שלה
כשבלעתי אותו מתענג על הזין היפה שלו היא נאנחה ואמרה אתם כלכך יפים
נוגעים אחד בשני ובה וכל הטוב הזה עובר ביננו, לא משפריצים, לא שופכים, אבל שיא רודף שיא, ואורגזמות משתוללות בחדר.
ובאור ראשון אני חוזר הביתה.
מעיר את האישה בנשיקות ליטופים וחיבוקים, כולי אור, שטוף ונקי מלילה של עונג מתמשך. תקחי יום חופש, מה את אומרת? בואי אלי. תשארי איתי מכורבלת.
מבלים בוקר קסום מול האח, הידיים לא מסוגלות להפסיק לגעת. עושים אהבה, מזדיינים. נפגשים אחרי תקופה ארוכה של קושי.
רק אז, אצלה, איתה הרשתי לעצמי לגמור. לשפוך. הכל כלכך נכון.
ומאז? ירח דבש. נזכרנו בעצמנו בלפני, לפני הילדים ולפני שלסגור את החודש היתה המשימה הכי חשובה. עירומים בכנרת, אנחנו הילדים והכל רגוע, נינוח, כל אחד מוצא את מקומו.
הם עדיין מהדהדים בי
יש לי כבר רעיונות לפעם הבאה, חבלים בעיקר...
אבל עד אז אני בהודייה לזוג שנתן לי את המתנה. לאישתי שאיפשרה אותה. לעצמי, שאני יודע ומצליח להפוך מפגש לחוויה אסטרלית פורצת דרך ומאפשרת קפיצה קוונטית לחיים שלא העלתי בדמיוני.