אני מוצא את עצמי מוכן לפתוח במסע ארוך ומסובך להגשים לעצמי פנטזיה
זה לא דורש ממני רק להיות כנה עם עצמי, להכיר את המקום ממנו אני פועל ולתת לעצמי להיות נוכח וחשוף כפי שהתחייבתי לעצמי מאז ומתמיד. בדרך כמובן התבלבלתי והתמכרתי, צללתי עמוק לתוך דמות שיצרתי לעצמי בפנים כדי לאפשר את החוויות שחוויתי.
היום אני שומר על ההתמסרות והרצון להיות נוכח בכל שלב בתהליך, ועדיין העין השלישית מסתכלת פנימה ומבקרת את התהליך.
איפה הייתי
אני גם כנה עם זוגתי
אחרי שנים של הדחקה הסתרה כבילה עצמית וזוגית אמרנו שנינו חלאס, או שנהיה במלוא הדרנו או שנפסיק את הצגת הזוגיות הזו.
אז אני גם חייב לתקשר איתה את הדרך שלי, חייב בטוב, כן?
וללחוש לה באוזן בזמן שאני מתפתל בידיה את כל הסודות המלוכלכים והטהורים שאני רוצה להפוך למציאות. אצלנו זה אף פעם לא פשוט וקליל, אנחנו חופרים בדברים.
אז אני הופך דברים למסובכים
רק כדי להרחיק אותם ממני, שלא אצטרך להתמודד. ולשמור על האיזון שלנו, גם ככה אנחנו כבר תקופה ארוכה חיים בתחושת מחנק מצליחים בקושי להשאר במרוץ החיים
זה לא זמן לשינויים או דרמות עכשיו. למי בכלל יש אנרגיה להתמודד עם עוד דרמה.
אז אני הולך רחוק ומסובך כדי להגשים לעצמי פנטזיה, לא פנטזיה - פאקינג להגיע למקום שמאפשר תעופת חושים וצלילה עמוקה
במקום להגיד יפה ופשוט
מותק, יש פה עניין שאני חייב לחקור (...ואז חפירה של שעתיים ודרמות וזה)
ולה להסביר בצורה פשוטה מה השתבש ולבקש יפה חיבוק
ורעיון שאני רוצה בו
ואולי גם היא
תרצה בי
