אז הפייס (לא באמת) הזכיר לי שכתבתי את זה לפני 3 שנים בדיוק. רלוונטי כתמיד.
יום נוסף במשרד.
קפה
0800 תדריך לכולם
הצעות מחיר
קפה
בריפים
תעבירי לי ת'זה תקשרי אותי עם ההוא
פרוסות לחם מחמצת קערה של טחינה והר של ירקות
ישיבת צוות
קפה
תחזית תוכניות הצעות יעול מיתוגים מאזנים בדיקת היתכנות קשרים ברשות רעיונות לביצוע
כבר שקט מסביב, כולם הלכו הביתה, אלו השעות הטובות שלי.
1900
זורק את המפתחות על השולחן. גורר את עצמי למקלחת. נישנוש כבוי של שאריות מאתמול.
נכנס לאוטו. בולע את הכביש.
פותח דלת לעולם אחר-
התאורה קלושה, מגיעה מפינות חבויות ומקמרת את הרהיטים למשחקי אור וצל. החלל גדול, מזמין, מאפשר תנועה חופשית וזורמת. אני מתרגל לאפלולית ודמויות מתחילות להתגלות בפניי
רכים ועוצמתיים משומנים מבהיקים
אחוזים זה בזה
מלופפים
נעים בעצלתיים מלטפים ומתגפפים במיקוד ובתשוקה
יש להם את כל הזמן שבעולם.
אני פולט אנחת רווחה מתחיל להשיר את קליפותיי -בלי להעתיק את עיניי מהמחזה- הנפשיות הגופניות
משתוקק להצטרף למגע המשותף, המשחרר. עוצר בעצמי.
מתמקד
כורע לישיבה יפנית נושם שתי נשימות עמוקות. עוצם עיניים אל מול הגופים. מאזין לקולות הגונחים ונאנחים. ריח אהבה מסתנן לנחיריי.
לאט לאט אוטם את חושיי
נוגע בשורש נשמתי
בחושך שבפנים
ועמוק מתוכי, מתוך הכלום הזה שהוא חיי
אני מרגיש
על הכתף
יד עדינה אך נוכחת נוגעת, מגע יציב שיש בו את כל הזמן שבעולם, כל תשומת הלב, כל התשוקה והאש שגוף אנושי יכול להכיל. והיא שם היד. רק מונחת. שואבת אותי ממעמקי האני בחזרה אל הכאן ועכשיו.
יד נוספת מונחת על הכתף השניה. בת זוגה של הראשונה? אני לא בטוח.
והידיים מלטפות
והאגנים מתחילים לנוע במקצב משלהם
רגליים מתחכחות ברגליים. זרועות בצווארים.
אני נמס
כל המתח משתחרר מהגוף
כל הפסולת מנוקזת מהנשמה
עם כל ליטוף גיפוף נשיקה ונשיכה גופי מתרפה ונע במחול עם כל הגופים שסביבי אחוזים זה בזה מפותלים מקרינים שלווה ואהבה.
אף אחד לא ממהר. אין שיא בקצה, אין לאן להגיע. רק להיות.
דמעות מתערבבות בזיעה טפטופי זרע ורוק
אני מקבל מהם כל מה שאני צריך.
אני נותן כל מה שאני יכול.
אוסף את עצמי, אוסף את חושי ופיסות הנפש שפיזרתי לכל עבר נטמעות בידידיי
גם הם נטמעו בי
זמן ללכת
הם לוחשים באזני "אנחנו אוהבים אותך" ו"תשאר" ו"קח אותנו איתך"
אבל מחייך, מלא בהכרת תודה אני יוצא. סוגר את הדלת מאחורי. חוזר למקום שלו אני קורא בית.
מבעד לדלת לחישות מעומעמות עוד קוראות לי "אנחנו אתה!"
מחר עוד יום במשרד