הורדתי מהתפריט שלי סמים (באדיבות משטרת ישראל והפרקליטות)
אלכוהול (עושה אותי עצבני)
פלירטוטים (נו, כמה אפשר לבזבז את הזמן)
שינה (כבר 9 שנים, כן הגדולה בת 8)
ונשארתי עצבני וחסר מנוחה
כי כשאני מוריד את אפיקי הבריחה מהתפריט מה נשאר?
בור גדול.
אז מסתבר שאני כן מזוכיסט, נשאר שם עם התחושה של הבור, נותן לה להדהד בי.
אולי מתוך זה יבוא שינוי?
או שאמשיך לסבול עד המוות?
לפעמים אני מייחל לו, למוות, שיפסיק כבר את הסבל
כשהייתי צעיר יותר פלירטטתי איתו, היתה לי אפילו תוכנית. תקופה ארוכה ידעתי בדיוק איך אביא אותו אלי, ידעתי שאקרא לו הוא יבוא יקח אותי ויעצור את האומללות
עכשיו אין לי את הפריווילגיה הזו
נו, גורי אדם שתלויים בי וזה...
אז שינוי הוא האופציה היחידה שבאה בחשבון.
בגיל 40 אתה כבר לא מחטט כדי להבין למה אתה כזה ומנסה לשנות
בגיל 40 אתה משתמש במה שיש לך ובמי שאתה בשביל להתקדם
ואין ברירה. יש לנוע לנוע.
אז הפסקתי לחכות לשינוי כדי להרגע והתחלתי להרגע כדי לשנות
יום חדש של מאבק השרדות
בהצלחה גם לכם
יומטוב.
