כמעט כל היום ישנתי. בורחת מלהתמודד עם מה שמפריע לי.
כל פעם שאני אוכלת כאן כואב לי פיזית מרוב חרטה מרוב שאני מצטערת שאכלתי.
בכל פעם כזאת אני מבקשת עזרה בעזרת תרופה שתרגיע אותי ואז אני הולכת לישון.
עשו היום שינויים בחדרים והעירו אותי בבהלה. עד עכשיו ישנתי בחדר של שני אנשים ועכשיו בחדר של 5 אנשים. לא סימפטי במיוחד.
אבל זה חצי נחמה. עברנו אני ושתי חברות שלי מכאן ביחד לאותו חדר.
עכשיו אנחנו באמת ביחד כל הזמן.
אחת מהן הייתה בחופש יומיים - מצד אחד כייף שהיא חזרה ומצד שני חבל שזה לכאן. למקום הזה.
היא הביאה לכל אחת מאיתנו מתנה. תמיד נחמד לקבל מתנה. תמיד כייף לדעת שיש מישהו שחושב עליך. רק חבל שאני לא רואה את זה ומבינה עד כמה אני חשובה לאנשים מסויימים.
עוד מעט ארוחת ערב ואני בדילמה קשה מה לעשות ?! האוכל פה באמת עושה לי רע גם מבחינת מה שמגישים וגם מבחינת המראה שלו. בנוסף לזה אני סובלת מלראות אנשים אחרים אוכלים, הצורה, הרעשים שהם משמיעים. בקיצור מגעיל בטירוף !!!
חברה של ההורים שלי באה לבקר אותי אתמול. הרגשתי ממש נוח להיות בנוכחותה ולדבר איתה. עשינו טיול רגלי בתוך שטח ביה"ח. סוף סוף הסתובבתי בחוץ. ראינו ושמענו את הים. זו הייתה שעה מבורכת. אחר כך באה אליי הסומכת שלי שהיא גם חברה שלי. היא הביאה לי מנת בורגרנ'ץ. היה טעים אבל בלאסטי הכל ובסוף הרגשתי רע עם עצמי.
לפני 13 שנים. 10 באוקטובר 2011 בשעה 6:10
