השעה עכשיו 21:00 ואני גמורה לגמרי אבל בכל זאת התחלתי לכתוב.
הכאב עצום. התקשרתי לNO והוא לא עונה לי כמו תמיד.
T חברה שלי הייתה אצלי היום ולא הפסקתי לבכות גם לפני כן. עוד יום של בבכי בלי הפסקה. נתנו לי תרופה והלכתי לישון, קמתי לארוחת ערב.
עכשיו אני שעה אחרי כדורים שנותנים לפני השינה ולא נראה לי שאני אוכל להחזיק מעמד עד לכדור שינה, למרות שחברה שלי באה וביקשה ממני עכשיו לבוא לעשן איתה עוד סיגריה.
היה שיר ברדיו של נורית גלרון "ואולי אתה פה חסר לי, אתה כאן אתה שם ובכל זאת אתה פה חסר לי" וזה בדיוק מה שאני מרגישה כלפי NO.
הוא חסר לי יותר מכל דבר אחר בעולם. הלוואי והמצב היה שונה, הלוואי והוא היה רוצה אותי כמו שאני רוצה אותו.
אני אוהבת אותו כל כך, הדבר הכואב ביותר אני חושבת זו אהבה נכזבת.
אהבה שלא יכולה להתממש.
אמא שלי התקשרה ושאלה אם אני חוזרת מחר ואמרתי לה שהכל תלוי במה שהרופא יאמר, היא אמרה שהיא הבינה מאחותי שאני רוצה לבוא הביתה אבל אני בדיעה שמה שהרופא יגיד, זה מה שאני אעשה.
יש בכי שלא יוצא החוצה בגלל שאני על תרופות. זה כואב וזה מפריע. נחכה למחר.
אני מקווה שמחר יהיה יום יותר טוב מהיום ואתמול.
M היתה אצלי היום והבטחתי לה שאני ארד בכמות הסיגריות וכמו כן שאני כל 3 שעות אוכל משהו. אני מנסה לעמוד בהבטחה אבל זה קשה.
אכלתי תפוח בדבש ואכלתי חטיף חלבה ואכלתי חתיכת כיףכף. אני ממש לא רציתי אבל הבטחתי. לגבי הסיגריות יותר קשה לי לעמוד בהבטחה אבל ממחר אני אנסה.
אתמול הלכתי לישון עם הבגדים שהייתי איתם כל היום והסתובבתי איתם היום גם, עכשיו החלפתי לבגדי שינה ומחר אני בטוח אתקלח. גם זו הבטחה.
לגבי ציחצוח השיניים יש לי כאן בעיה אבל אני מנסה להתגבר על כך ולצחצח למרות שלא כל יום יוצא לי. זה מגעיל אותי בטירוף !
לפני 13 שנים. 15 באוקטובר 2011 בשעה 7:25
