TO BE OR NOT TO BE

לכתוב...לכתוב כל מה שלא יוצא ממני בדרך כלל.
אני לא מסוגלת ללכת עם רגליים חשופות על הרצפה, גם אם היא נקייה. אפילו בבית שלי אני לא מסוגלת ללכת יחפה.
המיטה - כמה קשה לי להיות על מיטה שהיא לא שלי. המגע עם המזרן אפילו שיש עליו סדין נקי. לא מסוגלת שהילדים יעלו על המיטה שלי, או כל אחד אחר שישן, או בגדול - יעלה על המיטה שלי. לא יכולה להניח ראש על מצעים שמישהו היה עליהם, כולל המצעים של ילדי. רק אצל מעט מאד אנשים אני מסוגלת לישון במיטתם, גם אם הסדין לא הוחלף.
מקלחת, שזה דבר חשוב לעשותו ביום יום, אני לא מסוגלת לעשות, אבל לשמור על סטריליות זה חובה...
במקלחת שהיא לא שלי...אוף כמה סבל אני צריכה לעבור בכדי להתקלח. לא לגעת בשום דבר סביבי, שהכל יהיה מינימליסטי, לעמוד מתחת למים להסתבן ולצאת.
אני לא אוהבת להיות במקום הומה אדם. אני לא אוהבת להיות בים, בריכה. אני לא אוהבת את מגע החול ברגליים או בכל אזור אחר בגופי.
לא אוהבת מגע מחוספס בידיים או ברגליים.
מראה של נמלים בבית מסמל לי לכלוך, טינופת. כיור לא נקי, שלא נדבר על שירותים אצל אחרים.
מים שנכנסים לי לפה בזמן צחצוח שיניים מגעילים אותי (חוץ מהמים באזור המגורים שלי, שהם טובים).
צחצוח שיניים שיכול להגיע לפעמים למצב של עוויתות הקאה. מראות של אנשים יורקים או לועסים, מראה של כיור מלוכלך, יכולים גם הם לגרום לי לעוויתות הקאה.

**

כמה מחשבות רצות לי בראש. אני לא מצליחה להשתלט עליהן. הכל נמצא בכאוס רציני אצלי בראש. אין התחלה ואין סוף, המון המון בלבול.
לא יודעת איך להגיד לפרוד שלי על ע', בטח ובטח שהילדים שלי לא צריכים לדעת עליו כרגע. ועוד יומיים זה ערב חג ואיפה ואיך נבטיח שנהיה ביחד בלי לפגוע באף אחד...