יום חמישי, השעה 11:15
עכשיו סיימתי שיחה עם ע'. השיחה הסתיימה בזה שאיחלנו אחד לשני בהצלחה. הוא אמר שהקשר ביננו מלחיץ אותו ושלא נראה לו שהוא בנוי כרגע לקשר בכלל. עצוב, אבל לא כואב. אולי אפילו במקום מסויים זו הקלה. בטח ובטח כי זה בא ממנו ולא ממני. אני סתם השתפנתי ולא אמרתי כלום קודם לכן, אבל זה מהסיבות שלי. בגדול גם אני לא בנוייה למערכת יחסים כרגע. אני צריכה להשקיע את כל כולי בעצמי, בשיקום שלי, בהחלמה שלי, בחיים שלי.
בסוף הכל יוצא לטובה. שום דבר לא קורה סתם, לכל דבר שקורה יש סיבה גם אם לא יודעים מה היא.
אין ספק שזה מוריד ממני לחץ, אבל עכשיו כאילו שוב נשארתי בלי אף אחד מהבחינה הזאת בלבד. כאילו, מי יתן לי חום ואהבה, מגע וחיבוק? אין למי לחכות, אין למי להתקשר, לא להגיד מילות אהבה ואהדה כלפי מישהו, לא לעודד ולא לפרגן. ריקנות.
כשהייתי נשואה ולא היה את המגע לו חיכיתי כל חיי, החום והאהבה, ניתן לי אישור מבעלי להיות עם אחרים, וכך היה. הכרתי מישהו וניפגשתי איתו רק למטרת סקס. נגעלתי מעצמי בעוצמות שאי אפשר לתאר בכתב. כשחזרתי הביתה כעסתי, צעקתי, התעצבנתי, בכיתי והאשמתי את בעלי בכל מה שעברתי.
יש הבדל גדול בין סטוץ ששניים נדלקים אחד על השני ועושים סקס בהסכמה, ואין חרטה על כך ברך כלל, לבין להרגיש כלפי מישהו רגשות, והדגש על רגשות, ולעשות איתו סקס.
אבל להזדיין במטרה של פורקן בלבד הוא בולשיט אחד גדול, ופה במקום הזה בדיוק הייתי נופלת כל פעם מחדש, גם אם זה היה קורה עם אותו אדם יותר מפעם אחת. פה תמיד נפגעים!
השעה 19:00. ישנתי שעה וקצת אחה"צ.
שתיתי היום כ-3 כוסות יין אדום והרגשתי טוב עם זה. אחר כך הלכתי לילדי, הביתה. בדרך לשם פגשתי את NO ואת מי שהייתה זוגתו ואת ילדיו. רעדתי כמו עלה נידף ברוח, לא ידעתי איך להגיב ומה להגיד. עצרתי לידם ודיברתי עם זוגתו לשעבר והוא עמד בצד והתבונן. רציתי שהאדמה תבלע אותי באותו הרגע. הלכתי משם, ומאותו רגע אני כל הזמן אומרת לעצמי מעניין אם הוא יצור איתי קשר...
אני אוהבת אותו כל כך, אבל הבטחתי לעצמי שאני ממשיכה בחיי. כמה שזה קשה. אמרתי שאתקל בו במקודם או במאוחר, אבל זה היה too soon. הלב שותת דם, הוא שבור לרסיסים ונמאס!! לי כבר מהמצב הזה. א' שמאוכזב ממני, NO שלא רוצה אותי, ע' כי הוא לא מתאים, ונ' הפרוד שלי שמצא לו בת זוג חדשה. ואני...? כלום אחד גדול!
לפני 13 שנים. 25 באוקטובר 2011 בשעה 17:25