סוף סוף נגמרו החגים. התעוררתי הבוקר יחסית מוקדם לימים הקודמים, בשעה 7:40, בכדי לעשות אי אילו סידורים טלפונים.
קבעתי פגישה עם רופא המשפחה שלי ועם הפסיכולוג שלי.
דיברתי גם עם מישהי, שהיא מנחה קבוצה שנקראת "דו-שיח", לאנשים עם בעיות נפשיות כאלו ואחרות. מטרתה למגר את הסטיגמות שיש על אנשים כמונו. מה שנקרא אצל רבים אחרים "חולי נפש". אנחנו אולי חולי נפש, אבל עדיין אנשים שיכולים להשתלב בחברה בכל תחום שבו נחפוץ, אולי עם מגבלות שונות ולפעמים אפילו בלי מגבלה.
חולה נפש שהינו מטופל יכול להשתלב בחברה בכל תחום, הבעיה היא הסטיגמה ששמים עלינו.
התפקיד שלנו בקבוצה הזאת הוא להרצות בפני גופים שונים, חברות, אנשים פרטיים, סטודנטים וכו' על המחלה ולהראות להם שאנחנו אנשים רגילים בדיוק כמוהם. שאנחנו יכולים לתפקד בדיוק כמוהם, להתראות בחברה בדיוק כמוהם, ושזה מחזיר אותנו לתפקוד רגיל ביום יום גם פיזית וגם נפשית.
מעבר להרצאות שאנחנו מעבירים, אנחנו גם נפגשים אחת לשבועיים ומדברים על כל מיני עניינים, מחזקים אחד את השני, נותנים טיפים, מקשיבים אחד לשני, והעיקר שנמצאים ביחד ותומכים אחד בשני.
אין אף אחד בבית, הכל דומם. אני מעדיפה להיות בחוץ במרפסת מאשר בבית. כבר המון זמן שלא יצא לי להיות לגמרי בבית.
היום אני נפגשת עם ג' שמשתחררת סוף סוף מביה"ח. אני אגיע אליה הביתה. אני שמחה שאנחנו גרות קרוב אחת לשנייה, כך נוכל להוות השראה אחת לשנייה וכמובן בעת מצוקה להיות לעזר אחת לשנייה.
דיברתי עם ע' הבוקר והיום הוא עוזב את מחלקה 10 במזרע ועובר לבאר שבע. אני מקווה בשבילו שהמעבר יהיה חלק ותקין, ושהוא ישתחרר מביה"ח בקרוב. אני מתגעגעת אליו ואני מחכה כבר לפגוש אותו.
שלחתי אתמול מסרון לא' שנפגעתי מהמסרונים שלו, הסברתי לו קצת על מצבי ואמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר. הוא עדיין לא הגיב.
לפני 13 שנים. 29 באוקטובר 2011 בשעה 15:55