TO BE OR NOT TO BE

מחשבות מחשבות מחשבות... כל כך הרבה מחשבות עוברות לי בראש בזו אחר זו. מחשבות שסותרות אחת את השניה. דילמות, החלטות חרטות ועוד פעם דילמות. ואני עצובה כל כך, עצובה על סף בכי ולא יכולה או לא רוצה כי יש עכשיו אנשים בבית. שמחה מהולה בעצב עצום. האחיינית שלי חגגה היום בת מצווה ובד בבד יושבים שבעה על החבר שלנו. ובתוך כל זה - העצבות שלי על הלבד, על הבדידות ואני לא באמת לבד כי כל הזמן יש איתי אנשים, אבל התחושה היא של לבד ושל בדידות.
רוצה להתפרע בסקס מטורף ומצד שני לא מסוגלת לכלום. עייפה, כבדה, אבל הכדורים עוד לא מרדימים אותי. אני רוצה להיות לבד, אולי אני אצליח לבכות, אבל עד שזה יקרה...
ראיתי את דוד שלי היום, אח של אבא. הוא חולה אלצהיימר וכל כך עצוב לראות אותו במצב שבו הוא נמצא. עצוב לי, אני ירודה, והיום אכלתי כמו בהמה. כל היום אכלתי ואכלתי דברים מה זה משמינים שגרמו לי להרגיש מגעיל עם עצמי, כל הזבל הזה שנקרא אוכל נכנס לגוף שלי. אני כועסת על עצמי שאכלתי, ואני כועסת על עצמי שאני מרגישה כך.
באירוע היום אמרתי לאקס שלי שאני מתגעגעת אליו. הוא חיבק אותי ואמר לי שזה גורם לו לבכות, והלך. יש בו את כל מה שאשה זקוקה לו, רק פרט אחד היה חסר לי וזה החוסר במגע והסקס. יש לו חברה חדשה, ואולי הדרישות שלה שונות משלי ויהיה להם מושלם. מה גם שהוא השתנה ולמד בשנה וקצת שאנחנו לא ביחד.
מי ירצה אותי – גרושה עם שני ילדים, או בלעדיהם אבל הם קיימים – ועם כל הבעיות שיש לי. מי ירצה דבר כזה על עצמו. כן, אני קצת מרחמת על עצמי עכשיו, וזה בסדר ומותר לי. כל מי שמסביבי יש לו מישהו, וכל מי שאני רוצה יש לו מישהי, או שהוא לא מעוניין.
השעה כבר 00:40 ואני עדיין ערה. לקחתי את הכדורים לפני יותר משעה. חוץ מזה, עם כל הריצות של היום הייתי אמורה ליפול מהרגליים כבר ממזמן ואני לא. כי הראש – כן, הראש – עובד שעות נוספות. אין מנוח.
נו, שכולם ילכו כבר הביתה, שאני אוכל ללכת לישון. נתתי את החדר שלי לזוג חברים ואני ישנה בסלון, אבל הם שם יושבים ומדברים, ואני רוצה כבר להכנס למיטה ולהתכרבל עם השמיכה וללכת לישון.