להתעורר עם מחשבה שאין לי מושג מה אני רוצה מעצמי.
מצד אחד אני רוצה לנסוע היום לסדנא לסופ"ש, ומצד שני לא בא לי כלום. כנ"ל לגבי מחר – אני אמורה לנסוע לדרום לפגוש את ע', רק לא יודעת אם מסוגלת, ואיך?!
אני מבולבלת, רוצה ולא רוצה כל כך הרבה דברים. צריך ללכת להורים, צריך ללכת לחברה שהתאלמנה, צריך לנסוע לסדנא (שזה עוד מעט), צריכה ללכת למרפאה לקבל חיסון, לקנות תרופות, להוציא כסף, ואין לי כח לכלום. אין לי רכב לכל זה. אני תלויה ברגליים שלי ובכוחות שלי, או באחרים. אני מתחרפנת מזה לגמרי. נמאס לי מהמצב הזה!
הכל מרגיש לי בפנים כמו בסיר לחץ, רועש, גועש, רותח ואין מנוח לרגע קט.
דברתי עם הסומכת שלי לפני שעתיים. הוצאתי החוצה קצת מהבלגן שמתרחש בתוכי.
הודעתי שאני לא מגיעה לסדנא, הייתי במרפאה וקבלתי חיסון, הוצאתי כסף וקניתי את התרופות. אכלתי ארוחת צהרים ואני שוב עם רגשות אשם על כך. חשבתי שהיום אני אצום מרבית היום, אבל במקום זה אכלתי. אני רוצה להניח ראש, ללכת לישון.
ראיתי במהלך הסידורים שלי את NO. כמובן שהוא חייך, קרא בשמי ואפילו התקרב אליי. רציתי להגיד לו משהו, אבל הוא אמר שהוא הולך לסופר. כתבתי ל-NO מכתב מפני שהוא לא מוכן לדבר איתי בעצם. אז איך זה שהוא זה שפונה אליי ומחייך אליי כל פעם שנפגשים. היום אני אביא לו את המכתב. אם הוא ירצה הוא ידבר איתי על זה,ואם לא אז... זה יכאב לי מאוד ויהיה עצוב מאוד.
אני רוצה שיהיה לי סדר בראש כמו שעושים סדר בבלגן בבית. ככה אני רוצה, שהראש שלי יהיה כבר מסודר, אבל אני לא מצליחה.
לפני 13 שנים. 22 בנובמבר 2011 בשעה 4:27
