יום שני
אוכל! כל יום זו התמודדות מחודשת עם נושא האוכל, אבל מה שהכי מטריד אותי בו זה ההכנה שלו.
העצבים וחוסר האונים שאני חשה ברגע שמישהו (אחד הילדים, או כולם) אומר – אני רעב, אני רוצה לאכול, מה יש לאכול וכו'. . . אני נכנסת ללחץ אטומי ומאבדת את העשתונות.
פעם הייתי פוטרת את עצמי מהכנת אוכל והייתי נותנת לילדים דגנים או מעדן, והיום אני מתמודדת למרות הפחדים והקשיים והתסכול. כן, מגיע לי צל"ש על כך.
אני מנסה כל הזמן להזכיר לעצמי ולהגיד לעצמי שאני אמא טובה אפילו שאני לא מבשלת ולא מתעסקת עם אוכל. יש בי מעלות רבות מעבר להרבה אמהות אחרות. אז מה?! אני לא מושלמת. ולמרות זאת זה כואב.
אני בדכאון. אני לא מצליחה לעבור רגע אחד מבלי לחשוב על NO , או על האקס והחברה שלו, או על א'. שני הדברים הכי חזקים שיכולים להשפיע על בן אדם הם פחד ואהבה, ואני נמצאת בשני המקומות האלה. אני חושבת שמה שבעיקר משפיע על האהבה שלי לאנשים מסויימים זה שאני בעצם לא יכולה לקבל מהם אהבה בחזרה.
האחד הוא בעלי לשעבר. אמנם עוד לא התגרשנו אבל אנחנו פרודים כבר הרבה זמן, ולו כבר יש מערכת יחסים חדשה וטוב לו שם.
השני נשוי בשנית ואני תמיד נמצאת איפשהו בתמונה, אבל בחיים לא יוכל להיות משהו בינינו.
השלישי אמנם עם שני ילדים אבל רווק, והוא לא רוצה אותי. למה? אין לי מושג וזה משגע אותי. כל עוד זה היה, היה לנו טוב ביחד. ברגע שהבעתי רגשות כלפיו – הכל נהרס.
לפני 13 שנים. 8 בדצמבר 2011 בשעה 13:45
