סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

TO BE OR NOT TO BE

סיפורה (הקצת אחר) של O.

אני אמיתית והבלוג הזה אמיתי.

שמי O והייתי באשפוז מרצון בבי"ח לבריאות הנפש, במשך קצת יותר מחודש.
שלחתי משם את החומר לבלוג, עם אנשים אשר הביאו, ועדיין מביאים אותו לפירסום, שגם דואגים להעביר אליי את תגובותיכם.
אענה במידת האפשר, באופן אישי או דרכם.

הסיפור שלי מתחיל הרבה הרבה לפני מה שמובא פה. לפני 39 שנים, ליתר דיוק, אבל מי סופר.
אני רוצה לשתף אתכם, וזה לא יהיה בהכרח בסדר כרונולוגי.
לפני 13 שנים. 9 בדצמבר 2011 בשעה 4:50

ליל חמישי (יום שישי) 2:20 בלילה
אחרי אתמול, שעברתי שוב טלטלה רצינית עם הרגשות שלי והרצון העז להתאבד, היום היה יום מעניין.
זה התחיל מזה שאתמול הייתי אצל אורתופד, ומשם זה המשיך לשיחת טלפון עם האקס שלי ושהוא מבלה בוקר נפלא עם חברתו החדשה, והמשיך הלאה לזה שישנתי אצל הילדים. והיום בבוקר – אחרי חצי שנה שלא ישנתי איתם – לקחתי אותם לבית הספר, וכל הבוקר הייתי חסרת שקט וסבלנות. לקחתי כדור הרגעה והלכתי לישון צהרים. בשעה 18:00 נסעתי לפסיכולוג שלי, וממנו המשכתי להופעה של מירי מסיקה, ומשם להופעה נוספת של להקה מקומית. בקיצור – מקיצוניות אחת לקיצוניות שניה. כמו שציינתי בהתחלה, עוברת טלטלות רציניות.
עם כל החרא שהיה לי במהלך היום, התלבשתי יפה ואפילו שמתי פס שחור בעיניים (מה שלא קורה כמעט אף פעם), ובערב התלבשתי יפה פעם נוספת לקראת ההופעה.



להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י