אורן,
אני בטוח שאתה ואשתך יושבים לכם בספה, רואים "מבט", אוכלים בורקס קפוא לשעבר וחושבים: "הוא מטורף", "הכל אצלו מטורף", "הוא יתבגר" "הוא ילד" אבל האמת שזה פשוט לא נכון (ענין הבורקס).
זו לא אשמתי שנטע בוקר אחד זחלה מתחת למיטה ואמרה:
אני שמנה. אני זקנה. אני בת שלושים ולא נשואה.
בילינו כמה שבועות ככה. הלכתי על קצות האצבעות. מפחד שאם ארעיש מדי, היא באמת תשתגע.
סתם ככה לחיות מתחת למיטה כי היא חושבת שהיא שמנה, זקנה ולא נשואה נראה לי סביר אבל הדבר הבא היה חמור בהרבה.
חזרתי הביתה יום אחד מהעבודה. נגשתי ישר לחדר השינה מתחת למיטה וחיפשתי את נטע לתת לה נשיקה אבל היא לא היתה.
חיפשתי בבית שוב ושוב בדיוק כמו החיפוש בפעם הראשונה. וכשהגעתי למטבח, ובדקתי בארון הזבל מתחת לכיור שם היא היתה.
קשורה. עם gag בפה ומסביב צאוורה שלט גדול מבריסטול לבן תלוי מהצאוור ואותיות בלכת ציפרניים בוהקת במיוחד ועדין רטובה:
אני שמנה.
אני זקנה.
אני לא נשואה ו-
מגיע לי למות.
אני זונה יהודיה מכוערת ועלובה.
אני מלוכלכת, חזירה הרה מלאה בחזירים. אני מחלה ממהירה.
כאן כבר לא יכולתי אז דיברתי אליה בעדינות:
"נטע, ליפשן, את מרוקאית! המשפחה שלך לא סבלה בשואה. רומל הפסיד...זה לא לענין מה שאת עושה."
"שתוק!!!" היא צרחה.
"אתה לא תגיד לי מי סבל בשואה. אני סבלתי, אמא שלי סבלה. היה מחסור בקוסקוס. סולת וקובה. לא היה להם כלום. השואה לא שלכם, טינופת אשכנזי. אתם בקושי יהודים. כולכם רציתם להיות נאצים ושלא נתנו לכם, בחרתם למות! גועל נפש. פחדנים חסרי תרבות. אם רומל לא היה מפסיד! עדין לא היתה שואה במרוקו, אני מבטיחה לך. לא הייתם קהילה. רק אגואיסטים וחומרנים ומזוייפים. כולכם שרתם את ההימנון. כולכם הייתם מתחזים. "
צחקתי קצת ורציתי קצת לבכות. השתגעה. עשיתי מדי הרבה רעש כנראה. משהו רע התעורר שם. נישקתי וחיבקתי אותה. היה לה ריח של זבל ורציתי לשטוף אותה.
ואז לרגע, הברק והרוע חזרו לה לעיניים:
היא הסתכלה בי כאילו באדם זר ולחשה -
"תקשיב. אם לא תשתף פעולה...אני היום עוזבת אותך. או שאתה מקשיב לי ועושה מה שאני אומרת או שזה הסוף.
אבל אבל :-
היא סטרה לי בכל הכוח ונפלתי על התחת כמו תינוק בן חמש והרגשתי דמעות עולות מרוב כאב וריח של מיץ זבל על הלחי.
היא החזירה את ה gag המטונף לפיה, תלתה את השלט על צאוורה והמשיכה שוב ושוב בסיסמה:
1. אני שמנה.
2. אני זקנה.
3. אני לא נשואה ו-
4. מגיע לי למות.
5. אני זונה יהודיה מכוערת ועלובה.
היא יצאה מארון הזבל והובילה אותי למחסן. היא הוציאה לאט את הכלים המאובקים:
השוט -
הפלאג -
המקל -
חומר סיכה -
בית הבובות של הטינופת שלה
הכפפות מגומי
נעלי הגומי
סדיני העור
השרשראות והכלים
בובת המין עם הזין המיוחד - בן בן
וכל השאר
סידרתי את כל הכלים בסדר צבאי מתחת למיטה.
היא ירדה על הברכיים וזחלה מתחת למיטה.
נשכבתי לבוש במיטה. נשארתי ער, הסתכלתי בתיקרה ושמעתי אותה נושמת.
בבוקר תפסתי אותה בשיער, גררתי אותה לאמבטיה כמו טלה קטן. הכיתי אותה ורחצתי אותה והחזרתי אותה למקום מתחת למיטה. חשבתי שראיתי חיוך או שזה היה בכי ודמעה או שתיים.
לפני 19 שנים. 4 ביוני 2005 בשעה 21:01
