מישהו שאמור להיות ידיד החליט היום שהוא לא מסכים עם הקביעה שזה כל מה שאני רוצה ושוב ניסה.
והפעם זה היה דיי באגרסיביות (מטאפורית) לא אופיינית בעליל, וככל שהוא לחץ יותר ככה הבנתי עד כמה לא עבר לי ממר קו.
ובדקתי אחורה והנה עבר בדיוק חודש מהפעם האחרונה שדיברנו, והחודש הזה הרגיש כמו שניים לפחות אם לא שלושה.
ואני רק רוצה אינטראקציה איתו, בכל הזדמנות מציצה לראות אם הוא בעמדה שלו, מחפשת שהוא יראה אותי כדי לראות שוב איך הוא מגיב.
כל הזמן חושבת איך אני באה אליו ואומרת לו
"אתה מבין כמה מטומטם היית? איזה אפס יצאת, מה פיספסת?
איך אנשים שהם פי אלף ממך רודפים ככה אחריי,
ואתה שיכולת לקבל את כל הטוב ואפילו בלי הרע ובכזו קלות....סתם הרסת...סתם."
רע לי פיזית. אני כל הזמן רעבה ואני נפוחה ויש לי בחילות כבר יומיים ועם כל חוסר ההיגיון והסיכוי הכה פעוט, אני ממש בפראנויות שזה אולי לא תופעות של לפני מחזור.
ואני כל הזמן מדמיינת כבר איך אני מספרת להאלק שהוא לא הצליח לשלוט בחיילים שלו
ואיך הוא טס לכאן תוך יומיים ודואג לי שבוע כמו אמא פולנייה.
והכי מזעזע אותי שאני קצת נהנית מהמחשבה.
אבל סתם. זה פשוט מזכיר לי נשכחות..
מצחיק/משונה איך דווקא כשאני מחליטה שאני בהפסקה, וטכנית חוץ מהמעידה איתו באמת עמדתי בזה יפה,
אבל דווקא עכשיו אני מרגישה מוקפת בתסבוכים
וכל כך הרבה רוצים ממני משהו
ופתאום זה מציע דייט
ופתאום זה מציע שלישייה
ואני רק רוצה...
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה.
אולי אם היה לי קצת שקט הייתי מבינה! :|
לפני 13 שנים. 9 בנובמבר 2011 בשעה 0:14
