אוף!
ממש רציתי לצאת היום.
גם יומולדת של ידיד וגם אמור להיות במסיבה מישהו שבא לו עליי כבר דיי הרבה זמן וזה יכול היה מאוד להתאים לי עכשיו.
נכון שתמיד אפשר פשוט להתקשר ולהגיד "בוא אליי", אבל אני ממש מחבבת את המשחק המקדים הזה.
מוזיקה רועשת, המון אנשים, הראש מסתובב, הוא קצת נבוך אבל לא מצליח לשלוט בעצמו, ופתאום כל התפאורה נעלמת וזה רק שנינו שם, התאבקות לשונות ברוק מתוק, מפוצצים הורמונים, מתפוצצים מתשוקה, הידיים רוצות לקרוע הכל ואי אפשר, מתישים אחד את השנייה....
הממ. הרבה יותר טוב מלראות סרט בבית ושתיקות מביכות על כוס קפה.
אוף סעמק עם זה.
לפחות החדשות הטובות הן שזה סימן מקדים לא רע לזה שכנראה גם החודש הצלחתי להימנע מתאונה.
-------
אזרתי אומץ וכתבתי להאלק שמבאס שהוא רחוק ובא לי לישון איתו עכשיו ושהיה לי ממש כיף.
הוא עשה פרצוף עצוב וגם אמר שזה מבאס, ושמצחיק כי בדיוק לפני שאמרתי את זה הוא בא לשלוח לי את השיר הזה:
לפני 13 שנים. 10 בנובמבר 2011 בשעה 22:57